אמא שלי נפטרה לפני חמש שנים כשהייתי בת תשע וחצי.. היום אני בת חמש עשרה, ולפעמים אני תוהה איך אני מצליחה להמשיך כשאמא שלי לא כאן..

לאמא שלי היה סרטן, היא הייתה חולה הרבה פעמים שכבר קשה לי לספור כמה, אבל מה שאני יודעת להגיד, הוא שגדלתי במשך החיים שלי יותר עם אמא חולה מאשר עם אמא בריאה..

מאז שאמא שלי לא פה, קשה לי בחיים, כשהייתי עוד קטנה זה פחות היה לי קשה כי לא הבנתי, אבל ככל שעברו השנים זה לא השתפר אלא זה רק החמיר..

המוות שלה שינה אותי לחלוטין, אני ילדה שעושה הרבה צרות וזה ברור לי שזה בגלל מה שעברתי בחיים, הייתה לי אמירה אובדנית בכיתה ו', סבלתי מקשיים חברתיים, כיום אני סובלת מהפרעות אכילה, קושי לעשות דברים, חרדות, דכדוך, סובלת מבעיות שיש לי ביני לבין עצמי.

אני מתגעגעת לאמא שלי, ברור לי שכל ה שעובר עלי בחיים נובע מזה שהיא לא כאן, שהכל בסופו של דבר מתקשר למוות שלה.

אני לא מצליחה להשתלט על עצמי וכל פעם שניצחתי בעיה אחת מתפרץ אצלי משהו אחר, אני לא יודעת למה זה קורה אבל זה ככה, זה מרגיש לי כאילו אלו החיים שלי ושלנצח אתמודד עם בעיות שימנעו ממני כל כך הרבה דברים, וכולנו מתמודדים עם בעיות זה ברור, אבל אני רואה במה אנשים שאני מכירה מתעסקים ואז חושבת על הדברים שאני מתעסקת בהם וזה מדהים אותי כל פעם מחדש כמה שהפער גדול..