שלום שלום,כתבת יפה.לאחרונה למדתי תרגיל שעוזר לי -זה הולך ככה- תשאלחי את עצמך "מה טוב בלבנות לי מבצר"? כי לפעמים עיקר הסבל בא לנו מהביקורת העצמית שלנו,שלא מספיק שאנחנו בסבל....נוסף שיפוט כגון- "נו,מה? רק לך קשה"? "יאללה תזרמי!" "תהיי כמו כולם" "מה את עושה מזה סיפור"? מזמינה אותך לנסות לכתוב על דף כמה שיותר סיבות "מדוע זה טוב לי לבנות לי מבצר"?

מבינה את מה שאתה אומר....גילברט....אבל...אני מרגישה שבמסע החיים יש דברים שאני מסתכלת עליהם היום ואומרת "לו רק עשיתי כך וכך" אבל....אז אני מבינה ששכחתי דבר חשוב....שבאותו הזמן....לא יכולתי לעשות כך וכך....כי פשוט לא יכולתי.....ואני מלמדת את עצמי לסלוח לעצמי....ולא להוסיף ביקורת ושיפוטיות כי זה מוסיף לכאב שגם ככה נמצא.מה שעוזר לי זה לקבל את המצב...להרגיש שזה מה שאני מבקשת כרגע....זה לא לעולמים....זה כרגע....וכן....לפעמים בחיים אנחנו מבקשים לנו מקלט כי הדברים / הגירויים הם למעלה מיכולתנו להכיל...אז אני למדתי לקבל זאת בחמלה ו אפילו לא להאיץ בתהליך...הריון לוקח תשעה חודשים----אי אפשר להאיץ או לקצר את זה....ככה זה גם בתהליכים נפשיים....הם לוקחים את הזמן שלהם...אם הנפש זקוקה להקיף עצמה בחומות....כדאי להתבונן בזה....ללא שיפוט...רק להתבונן....לנסות להרגיש את המקום הזה...להיות בו...רק אחרי שנאפשר לנפש להיות היכן שהיא נמצאת.... רק אחרי שהרגש ימוצה....רק אז אפשר לעבור לשלב הבא.אין קיצורי דרך...

בשנתיים האחרונות נהלתי מאבק נגד קרוהן וקוליטיס, נהלתי יומן יומי,ותוך ניסוי וטעיה למדתי המון אודות מחלות לא קלות אלו....במיוחד ה-קוליטיס....ובסוף התגברתי. אתם מוזמנים לקרא בקישור http://crohnsandcolitis.a.wiki.co.il/index.php/מה_מותר_ואסור_לאכול אם תרצו את עזרתי...אשמח ברצון.