בעיית ההשמנה היא מובילה בתקופתנו (בישראל אצל כמחצית מהמבוגרים) ויחד עם זה רבים לא מצליחים לפתור אותה. התמודדות עם השמנה היא מורכבת בעיקר כי בפועל זאת לא מחלה עם גורם מוביל אחד, וגם קשורה בהרבה תפיסות מוטעות, ראו אותן להלן.

תרגום מאמרו של ד"ר דורנדר במדסקייפ על התפיסות המוטעות.

- מזון גורם להשמנה?!

זה כמו להגיד שהמים ששותים הם גורמי הבצקת בגוף. לגוף יש שיקולי אנרגיה שיובילו אותו לצבירה, איבוד או שמירה על משקל ולכן זה כיוון לא נכון לטעון שהמזון הוא הגורם. המזון מאפשר את ההשמנה אבל השפעתו תהיה שונה על אנשים שונים בהתאם למאזן האנרגיה שלהם. הגישה המקובלת של להפחית מזון לא תוביל להרזיה ארוכת טווח אם גורם ההשמנה לא יאותר ויטופל.

- השמנה היא בחירה?!

 הנחה פשטנית ושכיחה הנובעת מיכולותינו לבחור מה נאכל וכמה נזוז אבל לא לוקחת בחשבון את המשתנים הרבים המשפיעים על איזון האנרגיה.

גורמים פיזיולוגיים רבים מכתיבים את איזון האנרגיה ולכן אותה כמות מזון יכולה להוביל אחד להשמין ואילו האחר יישאר רזה. בין המשפיעים יש הורמוני השובע GLP1  (glucagon-like peptide 1) , PYY (peptide tyrosine tyrosine , והרעב כמו הגהרלין.

עוד משפיע, הורמון הלפטין הנוצר בתאי השומן ומעביר למוח מידע על התכולה ברקמה כדי שיכוון העלאה או הפחתה של רקמת השומן וגם רקמת השומן החום הצורכת את האנרגייה במקום לאגור אותה. לאחרונה חוקרים את מעורבותם של חיידקי המעי בפירוק המזון ויעילות ניצולו כך שגם הם משפיעים על מאזן האנרגיה.

דוגמה לבקרת אנרגיה ארוכת טווח אפשר לראות בפעילותו של האנזים ליפאז ליפופרוטאין LPL הפעיל גם ברקמת השומן וגם בתאי השריר, ועל פי "החלטתו" לאן להעביר טריגלצרידים ייקבע אם הם ישמשו לאנרגיית השריר וינוצלו או יאגרו ברקמת השומן. בחורף גוברת הנטייה להעביר את הטריגליצרידים לרקמת השומן כך שאותה ארוחה יכולה להוביל ליותר השמנה בחורף.

- קלוריות נכנסות לעומת קלוריות מנוצלות?!

תפיסה מקובלת היא שאם משמינים פאונד סימן שאכלנו 3500 קלוריות יותר ממה שנדרש. ניסוי האסיר מוורמונט היה מראשוני המחקרים שהראה כמה קשה לגרום לאדם להשמין על ידי אכילה בכח. למרות החישוב ההגיוני של 3500 קלורית=פאונד, נדרשו בפועל הרבה יותר קלוריות כדי לגרום להם להשמין פאונד.

בניסוי אחר עם 12 זוגות תאומים שקיבלו 1000 קלוריות מיותרות ביום במשך 84 יום. למרות החישוב שצפה עלייה של 24 פאונד בפועל היה טווח ניכר של 9-30 פאונד בין הזוגות. יחד עם זה התנהגו שני האחים התאומים, דומה ולא היה שוני בתגובתם, דהיינו יש לאגירת השומן רקע גנטי.

עוד אינדיקציה לרקע הגנטי נמצא בניסוי של Stunkard עם תאומים זהים ולא זהים שהופרדו בילדותם או שגדלו ביחד ושם נראה בברור הדימיון במשקל של בעלי הגנטיקה המשותפת ופחות נראתה השפעת אפקט הסביבה.

גם בניסוי עם ילדים מאומצים נראה קשר חזק בגנטיקת ההשמנה כשהדמיון להורים המגדלים נראה רק אם היו אלה ילדיהם הגנטיים.

ברור שלגוף יש מנגנון להשפיע על שינוי יעילות מצבור השומן ואותו החישוב המתמטי לא לוקח בחשבון. אכן נמצא שאחת הדרכים להימנע מצבירת שומן היא להגביר את קצב המטבוליזם האישי. לחילופין, כשפונים לדיאטה דלת קלוריות הגוף מוריד את הקצב המטבולי וכך נמנעת הרזייה.

- זה עניין של חוסר כח רצון?!

חוסר איזון מטבולי לא יכול להיות מתוקן על ידי כח רצון. שיבושים בהורמון התירואיד יכולים להוביל לעלייה או ירידה במשקל כמו גם שינויים בהורמון השובע הגהרלין, ב-PYY או GLP1.

זה כמו לבקש להוריד מספר נשימות ל-10 נשימות בדקה, אפשרי אבל לכמה זמן? לאכול פחות זאת הצעה המושפעת מהמון משתנים (רבים לא מודעים) ולכן רב הסיכוי שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.

בניסוי שערך Stunkard לפני 40 שנה הוא נתן תלושי אוכל של 1000 ושל 1850 קלוריות ל-30 נשים שמנות ו-37 נשים ללא עודף משקל ורשם איך הן אכלו במסעדת מזון מהיר. לא נראה הבדל בהתנהגות הנשים בין שתי הקבוצות, דהיינו לא נראה סגנון אכילה שונה לשמנים.

נקודה אישית – מנערותי אני מתמודדת עם עודף משקל ולמרות הקשיים המוצגים בפוסט הזה מצאתי את שילוב הדרכים להרזייה. בהסתכלות על מורכבות המערכת זה לא מפתיע היום שאני נוקטת במספר גישות בו זמנית וכולן יחד הובילו אותי להבראה. בבלוג אצלי "שיר השרירים" תוכלו למצוא את הכל מסוכם ואשמח לענות אישית לשאלות ספציפיות.