היי ! קשה לספר על חיים שלמים בכמה מילים . אך אנסה לתאר את מצבי כאן ועכשיו. אני בן 53 , נשוי +4 (הבכורה גרושה +2 ילדים) , בן נשוי עם 2 ילדים ועוד בת נשואה , ובת רביעית בת 15 - עדיין בבית . כרגע - במצב הנתון שלי - אני חי על מנת לשרוד את החיים הכלכליים הקשים במדינה - אני עובד כ-13 שעות ביממה ב-2 עבודות .יוצא מהבית ב-07:30 , וחוזר הביתה ב-20:45 . כל מה שמעניין אותי הוא להתקלח , לשבת מול הטלוויזיה ולהירדם . וכך כל יום , כל שבוע ...הדבר היחיד שגורם לאשתי ולי מעט הנאה - הוא לצפות בטלוויזיה . אין לנו חיי חברה - ואם להיות מדויק יותר - לאור הניסיון שלנו בחיים עם אנשים (חטפנו הרבה "דקירות בגב") - אנחנו אף מעדיפים להתרחק מחברת בני אדם . גם בימי שישי או בחמישי בערב אשתי ואני לא יוצאים (צריך לבשל לשבת...)  - הרבה אינטראקציה אין בין אשתי לביני (כי אין זמן - ו/או אנו עייפים מדי) - ומאידך - אנחנו ביחסים מצוינים ...בשבתות - ברוב השבתות - הילדים ו/או הנכדים מגיעים אלינו לאחרונה , אבל ליד ההנאה של להיות עם ילדנו - בסוף השבת אנו "גמורים" מכל האירוח ...- פשוט התחלתי להבין שאולי משהו לא בסדר איתי . כאילו - זהו ?! אלו הם חיינו ? לעבוד לישון ולאכול ? ואם אנחנו כבר יוצאים לאירוע כלשהיא - כי אין ברירה - אנו חוזרים הביתה "גמורים" וכל היום למחרת מתנהל כבידות . אנו אנשים שזקוקים ל-7 שעות שינה מינימום .ובראש שלנו - אם למחרת אנו עובדים - בערב לפני לא מבלים ! אני מסתכל מסביבי וראוה שלאנשים יש חיים ...מבלים , יוצאים , נפגשים , צוחקים ....ואנו רואים את זה כבזבוז כסף , בזבוז אנרגיה ...בזמן הפנוי שיש לנו - אשתי דואגת לנקות את הדירה - ומשווה את מראה הדירה למוזיאון .האם משהו "דפוק" אצלנו ?