איך להתמודד
תפריט חדש, תזונאית חדשה, גישה חדשה ואיתם גם ההתמסרות לתהליך. הפעם אני לא מעגלת פינות ושמה את הכנות על השולחן. כאן אני נמצאת כרגע,אולי קצת פחות מתקדמת ממה שגרמתי לכולם להאמין אבל רק מהמצב הקיים אפשר להתקדם. שבוע ראשון וצעד ראשון לבריאות לאימהות לחיים. נלחמתי בכל רגע בכל הרגשת אי נוחות בכל בטן מנופחת אחרי ארוחה שהגוף כבר מזמן לא הכיר את גודלו, בכל רצון לוותר או לדלג ובכל רצון לתת להפרעה להשתלט. וכלום. 200 גרם עלייה הרגשתי שההפרעה צוחקת לי פנים כאילו היא אומרת חשבת שאתן לך להשתחרר בקלות?חשבת שאתן לך לחוות הצלחות ולהתרחק ממני? לא טוב לך בלעדיי אז תוותרי.ואני צועקת לה די כבר מספיק שנים סחבתי אותך איתי אני רוצה חיים נורמליים רוצה להיות בריאה רוצה להיות אמא. אץההפרעה כבר כמעט ולא שם ורק שאריות קטנות ממנה מקשות על ההתקדמות אבל גם אותם השבוע השארתי מאחור והאכזבה מהתוצאות מכבידה עליי יותר מהכל. ונכון הגוף לא רגיל וזה לא אומר שלא אצליח והעיקר ההתמדה וההשתדלות ושחררי מכל השאר פשוט לא עובד. לא מצליחה להשתחרר רוצה לשלוט לעשות את הכל ולראות תוצאות רוצה שאני אחליט מתי לעלות ומתי לא. אבל איזה אבסורדי, מי אני שאחליט איך הביולוגיה של גוף האדם עובדת, איך תהליכים מתפתחים ואיך ה' מסדר את העולם. אז להיום אכזבה ותסכול ומחר יום חדש שבוע ויום לתהליך החדש והידיים לא מורמות כל עוד אני מוכנה לעבוד וכל עוד אני מסוגלת.
PensatoreR
קודם כל, שימי את כולם בצד. מי שבטיפול כאן הוא את ומכאן שמה זה משנה מה אחרים חושבים או מאמינים? נשמע שאת עושה דרך מדהימה - את כנה, את שומרת על עצמך. זה מושלם! שימי את המספרים גם הם בצד. הגוף שלנו הוא מכונה שלא ניתנת לתיכנות מושלם. את עושה מה שאת יודעת שנכון ובסופו של דבר (שימי דגש על בסופו של דבר), את תראי תוצאות. 200 גרם עלייה זה מעולה ויודעת מה? גם אם הם היו 200 גרם ירידה זה בסדר גמור, כל עוד עשית מה שצריך. בהצלחה בהמשך ואני מקווה שתמשיכי לעדכן :heart: