אני חולמת שאני יושבת על השטיח הקטיפתי הורוד בחדר הילדות של הבנות שלי. לצידי יושבת חברה שלי, בחלום אנחנו חברות לעבודה, אלא שבמציאות הכרנו לאחרונה והתחלנו לבנות קשר. אנחנו משוחחות כשלצידנו שניים מילדיה הקטנים, אף שבמציאות הם מזמן גדולים. אנחנו מוקפות בדובי לבן גדול מימדיים, בשלל בובות, בפאזלים, בספרים ובדיסקים של בנותיי. 

כל השלווה הזו מופרת באחת כשאני לוכדת בעייניי נחש ירוק דק וקצר. אני עטה עליו מתוך חשש עצום לילדים. תופסת אותו בשני קצוותיו ומקפלת אותו. כעת הוא מנוטרל, אף שאת תנועותיו אני מרגישה היטב על זרועותיי וכולי מצומררת. הפה שלי כאילו נסגר לצמיתות. אני לא מצליחה להוציא הגה. אני חייבת להניס את חברתי וילדיה מהחדר.

אני מתעוררת מהחלום, כאב המיגרנה פועם. אני מנסה להתעורר, אלא שתוך כמה שניות, אני שוב נרדמת וחוזרת לאותו האירוע. המקרה חוזר על עצמו למעט הנחש שהפעם צבעו אדום. הגועל והאימה עוקרים אותי מהחלום. 

על אף המיגרנה והבחילות, המחשבה שלי מצליחה לפתוח צוהר להיגיון. אני יודעת שזו לא הפעם הראשונה שבה יש לי חלום רע בזמן התקף. אני אומרת לעצמי שחייב להיות קשר בין השניים. 

אני פותחת את הפלאפון המוחשך שלי, מריצה חיפוש קצרצר באינטרנט ומגיעה לידיעה שאכן הקשר קיים: ״כאבים – אם אתם חולים או סובלים מכאבים יש סיכוי גבוה יותר שתסבלו מחלומות רעים.״ מתוך אתר http://briutplus.com (קישור מלא בתגובה למטה). לפי מאמר זה, אחת הדרכים להתגבר על הבהלה שנוצרת ברגע ההתעוררות, היא לכתוב את החלום. עכשיו כשאני במציאות, אני פתאום מבינה את הקשר שנוצר בין מושא החלום למציאות שלי.

לפני יומיים החברה שהופיעה בחלום, יצרה איתי קשר בווטסאפ, בדיוק ביום ובשעה שהתחיל התקף המיגרנה. רציתי להתקשר אליה באותו הרגע, אך רשמתי לה שאשוב אליה כשארגיש טוב. זה כמובן עדיין לא קרה. מעניין שבחלום לא ויתרתי ופגשתי בה בנסיבות לא מציאותיות.