מכינה אורז.

אני: שיט, שכחתי להזמין עוד אורז מהסופר.האיש: יש לנו מספיק?

אני: שופכת את האורז לכוס.

אני: כן. נשארה כוס אחת בדיוק.

האיש: סבבה, אז נקנה עוד בהמשך.

אני: מעבירה את האורז למסננת.

נזכרת שקודם צריך לטגן בצל.

מחפשת איפה להניח את המסננת עם האורז.

היד שלי קופצת וחצי מהאורז נשפך על המתקן כלים הרטוב.

מקללת.

מחזירה את האורז הנותר לכוס ומוסיפה פתיתים.

מתחילה לפרוס בצל.

הסכין נשברת בתוך הבצל.

אני: קללות.

אני: עוד קללות.

נכנסת להיסטריה של צחוק, מכריזה שנמאס לי ושהיום אין אוכל.

האיש: צוחק בחיבה. את באמת high maintenance. פורס בצל.

אני: צחוק היסטרי. עוד קללות.שולחת את האיש לקנות לעצמו משהו לאכול בחוץ.

חוזרת ללימודים ומנסה לפתור תרגיל.

לא מצליחה.

המשך קללות.

מתחילה לטגן בצל.

פותחת את הארון כדי להוציא תבלין.

צנצנת עם תבלין אחר: צונחת לכיור. לא נשברת.

אני: קללות + איומים שאין אוכל היום + שליחת האיש לאכול בחוץ.

האיש: מתלבש.

חוזרת ללימודים ופותרת את התרגיל סופסופ.

נרגעת חלקית.

מוצאת את התבלין, מוסיפה לסיר.

האורז הוכן בהצלחה.

לסיכום:

1. בלאגאניסטים + טרשת + ידיים רועדות => ח** של חיים.

2. שוקלת להקים שדה אורז. שלולית מים עם אורז כבר יש.

נ.ב.

אם לא ברור מהפוסט, האיש מהמם ואני אוהבת אותו מלא ולא מבינה איך הוא סובל אותי.