אני בת 30 וכן התייעצתי עם בעל מקצוע ועשיתי עבודה על עצמי, לפעמים יש מצבים שבהם אני באמת מצליחה להתעלות ולא להתעצבן ויש פעמים שהוא מצליח להיכנס לי מתחת לעור ולערער אותי לגמרי. בגלל שהוא גרם לי נזק מאוד גדול בחיים אז הוא דמות שמעוררת אצלי טריגרים חזקים מאוד ולא קל להתמודד עם זה

גם אני כמוך גרתי שנים מחוץ לבית, עזבתי בפעם הראשונה בגיל 22 כי לא יכולתי לסבול יותר וחזרתי הביתה בגיל 24 לשנה ובגיל 25 עברתי לנתניה כי שוב המצב התדרדר במהירות. גרתי בנתניה 4 שנים עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה והכי חשוב עשיתי עבודה מאוד משמעותית על עצמי ביחס לאבא שלי ולעוד אנשים. כן הגעתי להבנה שאת הגעת אליה שהבעיה היא אצלו והיום יש פעמים בהם אני באמת מצליחה להתעלות ולא לכעוס אבל יש פעמים שהוא מצליח להיכנס לי מתחת לעור ולערער אותי לגמרי, אבא שלי הוא דמות מאוד שלילית בחיים שלי והוא גרם לי הרבה מאוד נזק ולכן הוא מעורר אצלי טריגרים חזקים מאוד שלא תמיד אני מצליחה להתמודד איתם.

גרתי מחוץ לבית מגיל 21, שותפים זה לא משהו שבא בחשבון כי כבר נכוותי פעם אחת ואני חוזרת על אותה טעות פעמיים. את צודקת לגור לבד זה באמת משהו שמשנה את החיים, עד לפני חצי שנה גרתי בנתניה במשך 4 שנים עשיתי שם תואר ובעיקר עבודה חזקה על עצמי. חזרתי לגור אצל ההורים כי הנטל הכלכלי והחובות שנכנסתי אליהם בגלל התואר הקשו עליי ממש וגזלו ממני כוחות נפשיים אדירים. לתומי חשבתי שאולי אחרי ההישג המרשים של תואר ראשון בפסיכולוגיה ושנים של מגורים מחוץ לבית ישנו את היחס של אבא שלי אליי אבל כנראה שבעיניו אני עדיין זבל שלא ראוי ליחס

עדכון לכולם: אבא שלי התחיל להתחנף אליי וניסה לדבר איתי ואמרתי לו שאני לא רוצה לדבר איתו ושאני עצבנית עליו מאוד, הוא הציע לקחת אותי לעבודה ועשיתי לו פרצוף כזה של "נו טוב אם אתה מתעקש". יש לי איזה קטע איתו שברגע שהוא מתחיל להיות נחמד אני מתקשה להמשיך לכעוס אבל הפעם אמרתי אני לא מוותרת עד שהוא יבקש סליחה ויקשיב לי כמו שהוא לא הקשיב בחיים