מאוד קשה להסביר לאנשים שלא מבינים את המצב מה באמת המצב.למען האמת, אני לעצמי לא יכול להסביר את המצב. הפסיכולוגים לא יודעים להסביר את המצב, הפסיכיאטרים לא יודעים להסביר את המצב, חודש וחצי באשפוז פתוח לא קידמו אותנו במילימטר. איך אפשר את כל המורכבות הזאת להסביר לאנשים שלא חוו בן זוג שמנסה להתאבד. אם אני לא יכול למצוא לזה הסבר.והאנשים שהכי מתקשים להבין את המצב זו המשפחה. המשפחה שלי והמשפחה שלה.לכל אחד מאיתנו יש מנגנוני הגנה. חלק מכחישים, חלק מדחיקים, חלק חושבים שאפשר להתחיל מהתחלה הכל וחלק בטוחים באלף אחוז שיש להם פתרון. אין דרך נכונה כמובן וכל דרך גרועה או טובה פחות או יותר.

לפעמים הם מפצירים בי לשתף אותם. במה אני יכול לשתף אותם? בזה שבת הזוג שלי משקרת לי? שהיא רוצה למות? שאני צריך ללכת לעבודה במחשבה שאולי היום יהיה לה חרא בחיים והיא תנסה להתאבד? שאני אקבל טלפון מהמשטרה והמצב הטוב יהיה שהם יגידו לי שהיא לידם ולבוא להיות איתה. את המצב הרע תנחשו לבד.

מה אני יכול לשתף אותם? היינו כמעט 10 פעמים בבתי חולים. מתוכם פעמיים בטיפול נמרץ. איך אפשר להסביר (אפילו אני לא יודע להסביר לעצמי) שאני מגיע לראות את אשתי בטיפול נמרץ? אפילו את המבטים של הרופאים אני כבר מבין.טיפול נמרץ נועד למי שצריך עזרה ועבר תאונת דרכים, פיגוע, חולה סופני, לא יודע. למה אדם מביא את עצמו לטיפול נמרץ.ואתה עומד שם ליד האישה שלך מחוברת למכשירים, מורדמת ומקווה שאין נזק קבוע. שזה רק משהו זמני ושהיא תצא מזה.

מה אני אמור להגיד לילדים במצבים כאלו? ילדים כאלו קטנים. אמא לא רוצה לחיות יותר. אמא רוצה למות ולא להיות אתכם. למה? לא יודע. אבל היא בטיפול נמרץ והם שואלים. אבא, למה אמא בבית חולים? למה אתה אומר שהיא עצובה? למה היו שוטרים בבית?

ואז יש את המשפחות. ההורים שלי הם יותר אנשים של הדחקה (למען האמת גם אני כזה, אם לא הייתי כזה לא הייתי שורד את השנה האחרונה). גם אבא שלה הוא כזה, למרות שברור שאי אפשר באמת להדחיק. ראיתי את אבא שלה באחת הפעמים שהוא הגיע לראות אותה בטיפול נמרץ. נשבר לי הלב לראות אותו ככה, אדם בן 70 כמעט.אבל אמא שלה זה השיא. בשנה שעברה כשכל העניין החל היא האשימה אותי.לאחר כל נסיון התאבדות ניסיתי משהו אחר. גם התייעצתי עם המטפלים שלה באותה התקופה. אחרי אחד הנסיונות אמרתי לה שהיא צריכה לישון במקום אחר לכמה ימים. חשבתי שזה ינער אותה קצת. יגרום לה להבין שבאמת אפשר להפסיד את המשפחה שלה. בדיעבד ככל הנראה זה לא תרם לכלום והיום היא נוטרת לי טינה על כך. היא הלכה לאמא שלה לכמה ימים.

באחת הפעמים אמא שלה אמרה לי שאני לא מספיק איתה, שאני לא עוזר לה. חשבתי שאני רוצה להרוג אותה (!!!) אני אבא לבד ! מתמודד עם האשה שלי שלא רוצה לחיות, עם שני ילדים, עם עבודה תובענית במיוחד. אני צריך ביה"ס, צהרון, מטפלת, הורים פסיכולוגית, פסיכיאטר ויועצת לבן הגדול כדי לעבור את היום יום ואני עוד לא בסדר?אני לא אשכח לה בחיים את העניין הזה. שהיא מאשימה אותי. אפילו אם הייתי מאמין שהיא צודקת אני לא יכול לדמיין שהייתי עושה את זה למישהו אחר. הקושי שלי בתקופה ההיא היה בלתי נסבל. הייתי יכול לשבור איתה את הכלים לגמרי אבל בחרתי שלא, בחרתי לשים את זה בצד. אחרי הכל יש ילדים קטנים שמגיע להם סבא וסבתא, אשתי בוודאי זקוקה להורים שלה בתמונה.אבל מאז שיניתי גישה, אני מגיע לשם ולא יוזם שיחה או כל התייחסות אחרת. לפעמים חמותי שואלת אותי, מה איתה? למה היא מתחמקת ממנה? וכו'. אני אומר לה תמיד שאני לא מתערב. שתדבר איתה. הכאב עבורי בעניין הזה הוא כל כך פוצע.

עכשיו הם מדברים על לצאת לחופשה משפחתית ביחד. את האמת הייתי מעדיף לישון בעבודה מלבוא עם חמותי לטיול. להוציא אלפי שקלים על טיול איתה זה כמו עונש בשבילי. במשך כמה חודשים התחמקתי. באחת השבתות חמי שאל מה עם זה והבן שלנו פתח את הפה הגדול שלו ואמר שאנחנו לא רוצים לצאת איתם לטיול (כנראה שמע איזו חצי שיחה בדרך). כמובן שהיה מביך מאוד. והיית מצפה שאחרי כן לפחות הם יירדו מהנושא. אבל אנשים מודעים ואכפתים שהם לא ירדו מזה וממשיכים לשאול גם אחרי העניין הזה.

ומה אני אמור לעשות? אין לי הרבה ברירות. אני אבוא איתם לטיול בקיץ. כי לאישה שלי יש מצב נפשי רעוע. כי היא לא מרגישה (ובמידה מסוימת של צדק) בנוח להגיד להם שאנחנו לא רוצים לנסוע איתם (גם היא לא מתלהבת). כי מי יודע עד מתי היא תהיה פה?

לפעמים אני מרגיש בכל פעם כזאת שאני מת קצת יותר. קצת פחות האדם שאני וקצת יותר כלי. לוג עץ שנע בנהר בלי שליטה. עלי יש שני ילדים שבשבילם אני מנסה להישאר יציב. אבל מה יכול לוג עץ לעשות בנהר? הוא יכול לכוון את הנהר? הוא יכול לעצור בצד? הוא נסחף ומנסה לפחות לא להתגלגל כך שהילדים לא יתהפכו גם הם לנהר הזה.