לא תיארתי לעצמי שאני ארשום את זה אי פעם
החיים שלח כבר אבודים אני אבודה אני מרגישה שאני כבר לא מכירה את עצמי אני תמיד הייתי שונה תמיד אפילו בכיתה א הייתי בין הבנות הכי לא מקובלות והכי שקטות שתמיד רק להן הציקו ושלא היה לי חברים או שצחקו עלי בכל מיני סיבות זה תמיד היה שם תמיד הילדה הפחות מוצלחת שהיא לא בסדר אן שאין לה חברים ושלא יוצאת בשישי ושאין לה חבר נורמלי או גם אם יש הוא מחליט לאנוס אותה וגם שבנים תמיד הטרידן אותי השפילו אותי גרמו לי להרגיש אפסית גרמו לי להרגיש שאני לא שווה שרק הגוף שלי הוא זה ששווה שאין לי אופי שאני לא שווה כלום אז באמת אני מרגישה כבר שהכל כבד עלי אני מרגישה שאני נופלת לאט לאט ואני לא רוצה לקןם אני מרגישה שאני לא רוצה כבר להרגיש את זה לא רוצה להיות רגישה מידי לט רוצה שיציקו לי או שיצעקו עלי אם עשיתי טעות אני פשוט רוצה להימחק אני רוצה למות אני לא רוצה להיות בעולם כזה רע ומרושע שכל הגיהנום הזה אני עוברת זה לא יוצא לי מהראש כמה אפשר להרגיש רע גם אף אחד לא אכפת ממני לאף אחד לא אכפת אם היה אכפת אז הייתם אומרים לי תמותי אנחנו לא רוצים שתסבלי
צל
טל, אני מרגיש שבור... את יודעת למה ומה קרה, ואני רוצה לדעת משהו, בגלל שהיה לך אכפת ממני אתמול, ביקשת ממני לנסות לחיות, לא אמרת לי למות בגלל שאני סובל, למה?, אני גם סובל, אבל למה שאני אחיה?, זה בדיוק אותו הדבר, אכפת לי ממך, אבל אני לא רוצה שתמותי, אני רוצה שיעלם הסבל בדרך אחרת, אני מצטער על מה שעשיתי אתמול, אני לא שולט בעצמי, לפעמים אני מיואש מידיי, נדבר היום בערב:-\