הרבה זמן לא יצא לי לכתוב פוסט חדש בבלוג שלי וזאת מכיוון שהיה לי כמה חודשים מאוד עמוסים בלימודים וסיימתי את השנה הראשונה שלי בפסיכותרפיה גופנית. החלטתי הפעם לדבר על רגשות אשם.

בעקבות הלימודים והתהליך שעברתי הבנתי ולמדתי על עצמי המון דברים, אך אחד מהם הוא שאני חייה את חיי אך באופן לא מודע מרגישה רגשות אשם ולכן זה מתבטא אצלי בחוסר ביטחון עצמי, חרדות ולחצים, צורך לרצות את כולם, צורך לקחת הרבה פעמים את האחריות עלי, להסס בבחירות מסוימות ועוד.

תחושות אשם מוטבעות בנו מעצם היותנו יצורים חברתיים ומסייעות לנו להימנע ממצבים לא נעימים בעתיד, לחשוב פעמיים לפני שעושים מעשה דומה או רוצים להגיד משהו שדומה למה שאמרנו בעבר. למעשה, מצפון ואשמה הם אבני יסוד בעצם היותנו בני אנוש המסוגלים להבין את האחר, לסלוח לאחר ולפעול לא רק ממניעים אגואיסטיים. אשמה יכולה להיות אוסף של חוויות מהעבר שלנו, לעיתים היא אף מלווה בכעס, מכאן, שעד כמה שהיא רגש לא נעים, החיים בלעדיה בעצם מסוכנים הרבה יותר. אך מי מאיתנו לא מכיר את חוסר הביטחון, התסכול, העצבות והלחץ הנפשי שמגיע עם רגשות אשמה ותחושת אשמה?רגשות אשמה נובעים מהביקורת והשיפוטיות שלנו כלפי עצמנו. אף אחד אחר לא יכול לגרום לנו לרגשות אשמה, מבלי שאנחנו עצמנו נשפוט ונבקר את עצמנו. למעשה, כל הביקורת העצמית שלנו, כל אותם דברים שאנו מלקים, שופטים, מודדים ומאשימים את עצמנו בהם – הם למעשה תנאים שאנו מציבים לעצמנו.תנאים למה? תנאים לאהבה עצמית. זה יכול להתבטא גם בצורה שבה האדם לא רק עם אנרגיות של רגשות אשם, אלא גם כל הזמן הם מצדיקים את זה שהם אשמים, כלומר, זהו למעשה מצב רגשי שבו אדם חש קונפליקט על מעשה שעשה ושהוא מאמין שלא היה צריך לעשותו, או להיפך, מעשה שלא עשה והיה צריך לעשותו. כשאדם מגיע לקיצוניות בתחושת רגשות אשם זה מוביל לשנאה עצמית, מניסיוני האישי היום אני מבינה שבגלל המון רגשות אשם שסחבתי בחיי (עד היום) פיתחתי בעקבות זה אנורקסיה, לא הרגשתי שייכות לעצמי או לזהות שלי, המילה : "מגיע לי.." נאמרה המון פעמים, ומין מצב כזה של חוסר ביטחון בהצלחות, פחדתי אפילו לנסות ולעשות דברים, לממש את עצמי - בעצם המון שנים לא נתתי לטוב להגיע אלי. אך אותם תחושות אשם יוצרים אצלנו המון חסימות ומעצורים. אבל בעצם מאיפה זה מתחיל? איך זה מגיע?

בתור ילדים, כשאנו גדלים בבית קשה, ביקורתי, מתעלם או אלים פיזית או נפשית, אנו לומדים שאנחנו לא מספיק טובים, שאין מקום לרגשות ולצרכים הטבעיים שלנו, ולא מספיק ראויים לאישור, חיבה ואהבה מצד ההורים שלנו.  אפילו אם גדלנו בבית שבו לכאורה “הכל בסדר יחסית”, אם נזכר בעבר שלנו, אנחנו מגלים שם הרבה רגעים של בדידות, של תחושת חוסר סיפוק או ניתוק וחוויות שילד יכול בקלות לפרש אותן כ”ההורים שלי לא באמת רוצים בחברתי, לא באמת מרוצים ממני”. במצב כזה, כילדים, אנו חשים חרדה קיומית עמוקה (כי ילד תלוי לגמרי בהורים שלו) ומאמצים דפוסים של ביקורת ושיפוטיות עצמית שמטרתם הלא מודעת (כלומר מבלי שנהיה מודעים לכך באופן מלא) היא לגרום לנו להיות “בסדר”, להיות, להרגיש ולהתנהג באופן כזה שיזכה אותנו במעט אישור, אהבה וביטחון מצד הורינו. אנו פועלים על פי קודים ומוסכמות חברתיות שמורים לנו כיצד להתנהג בחברה. לעיתים המקור לתחושות אלה יכול להיות משבר נפשי או פחד, וכאשר אנו מפחדים לקחת אחריות על דבר כלשהו - אנו מאשימים (בעיקר את עצמנו). אלא שחוויה של רגשות מתמשכים אלה, למעלה מימים בודדים, הנחווים על רקע אירועים שוליים או חוויה עוצמתית באופן לא מותאם לסיטואציה, תגרום למצוקה, לחרדה ולפגיעה משמעותית באיכות החיים - מה שמעיד ככל הנראה על עיבוד לא נכון של המאורעות.פעמים רבות אנשים חשים אשמים לא רק בעקבות מעשים או סיטואציות שחוו עם אנשים אחרים, למעשה, אנשים רבים מתארים כי הם חשים כך בהתנהלות שלהם עם עצמם ורגשות אלו ילוו בהלקאה עצמית של "איך יתכן שנכשלתי שוב?!". במהרה רגש זה יהפוך לכלי לשימור דימוי עצמי נמוך ויופיעו במגוון רחב של מקרים ללא פתח מילוט לסליחה והרפיה מהביקורתיות העצמית. תחושת אשמה מתמשכת היא תוצר של מצפון נוקשה מאוד או סופר אגו נוקשה כפי שמכנה זאת פרויד, אשר התפתחותו בעיקר בילדותינו אם ננזפנו רבות על ידי הורינו או אם נפגענו והיינו רגישים לכל הערה שיצאה מפיהם. עם הזמן, מצפון זה מתגבש לדפוס התנהגות קבוע, שלא תמיד אנו מודעים לו, אך במידה רבה מנהל את חיינו וקובע האם יהיה לנו שקט נפשי או אי שקט, בעיקר מעצמנו. אחת ההשלכות המשמעותיות של רגשות אשמה היא הימנעות. סיפור טיפוסי הוא הסיפור שלי, התפשרות, ניסיון לרצות אחרים, שתיקה והדחקה של רצונותי בגלל "אי הנעימות" והרצון למנוע את תחושות האשם שיצוצו אם אני אגיד לחברה למשל שהיא פגעה בי ומעוניינת בהתנצלותה.

החלטתי לשתף אתכם בכמה טכניקות שלמדתי שלי אישית מאוד עזרו להשתחרר מרגשות האשם האלה וכמו כן, התחלתי לישון יותר טוב, מפלס החרדה והלחץ שלי ירדו משמעותית, הרגשה של שלווה ורוגע ונינוחות:

א. קחו דף וציירו עליו טבלה עם 3 עמודות. רשמו בעמודה הימנית בטבלה לפחות 10 סוגים של ביקורת ושיפוטיות שיש לך כלפי עצמך. תוכלו להיעזר בשאלה “מה לא בסדר בי עכשיו?”. הביקורת שלך על עצמך יכולה להתייחס לגופך, מצבך הנפשי, הישיגך, אישיותך, יחסיך עם אנשים אחרים או כל היבט אחר.ב. כעת, בעמודה האמצעית בטבלה, ליד כל ביקורת עצמית רשמו מהו התנאי לאהבה שנגזר מהביקורת העצמית שלך. לדוגמה: מול הביקורת העצמית “אני לא נראה מספיק טוב”, התנאי לאהבה הוא “אני חייב להראות מספיק טוב”.

ג. בעמודה השמאלית, ליד כל תנאי לאהבה, רשמו מהי מטרת התנאי? או במילים אחרות, מה תרגישו אם התנאי הזה יתממש. לדוגמה: אם איראה מספיק טוב ארגיש בטחון.

לאחר שכתבתם,  תשימו לב לעובדה אחת פשוטה: התנאים שלנו לאהבה והביקורת העצמית שלנו הנובעת מהם, היא בעצם הניסיון שלנו לספק לעצמנו תחושה של בטחון, שלווה, סיפוק, שמחה או במילים אחרות…בכל מה שאנו עושים לעצמנו, אנו מנסים לגרום לעצמנו אושר אמיתי כבר עכשיו.אז לסיכום, רגשות אשמה ותחושת אשמה, הם תוצרים של ביקורת ושיפוטיות עצמית וביקורת ושיפוטיות עצמי היא הניסיון שלנו להשתפר ולהיות טובים יותר, ראויים יותר לאהבה ובטחון שאנחנו כל כך צריכים.ההיזכרות במניע האוהב שלנו וההסכמה להרגיש מחדש את הצורך שלנו באישור ובאהבה, מאפשרת לנו להירגע, להכיר בעצמנו מחדש ולהוריד את המפלס של רגשות אשמה ותחושת האשמה בחיינו.