פסיכולוגים ופסיכיאטרים, לא רק שהם לא יעילים, הם אפילו לא רלוונטיים לפתרון הבעיות שגורמות לאנשים לדיכאון וחרדה. ניקח את הדוגמה המוכרת לנו מכל: ילדה שמנה סובלת מבריונות בבית הספר. הדבר גורם לה לדיכאון , חרדה ובטחון עצמי נמוך. יש רק שתי דרכים לפתור את המצב. או להעניש את הבריונים ולהרחיק אותם מבית הספר או לרזות את הילדה. שתי האפשרויות אינן באמת ברות ביצוע. בתי ספר לא יכולים להרחיק כל בריון שנטפל אל ילד חף מפשע וירידה במשקל היא תהליך ארוך שכרוך בהמון סבל גופני ונפשי וברוב המקרים התוצאות הן מזעריות. רק במקרים נדירים מתבצע מהפך של ממש במראה החיצוני, וגם אין כל הבטחה שהמראה הזה יישמר לנצח. טיפול פסיכולוגי אפילו לא קשור לבעיה. נגיד שהילדה תלך לטיפול ותרכוש ביטחון עצמי. היא עדיין תישאר חשופה למתקפה כל עוד הבריונים בסביבה והיא סובלת מעודף משקל, וההתעללות תמשיך לגרום לה לנזקים גופניים ונפשיים. כשהאדם עובר התעללות אחרי התעללות אחרי התעללות, הוא מגיע לקריסה נפשית שהמטפל כבר לא יכול לעזור. לא מאמינים? המקרה של ג'יימי רודמאייר (Jamey Rodemeyer) יוכיח לכם שמדובר במעגל מצער ובלתי נמנע של מקרים. ג'יימי היה נער הומוסקסואל בן 14 שסבל מבריונות בבית הספר בגלל נטייתו המינית. הוא בעצמו ניסה לעזור לבני נוער אחרים שסבלו מהומופוביה באמצעות סרטוני ווידאו ביוטיוב ואפילו העלה סרטון במסגרת פרוייקט למניעת התאבדות בשם It Gets Better. אבל הבריונים הגיעו גם לרשת, ורודמאייר זכה לתגובות נוראיות. "ג'יימי הוא הומו שמן טיפש ומכוער. הוא חייב למות!" ו"לא איכפת לי אם תמות. לאף אחד לא איכפת. אז פשוט תעשה את זה.כך כולם יהיו הרבה יותר מאושרים". בבוקר ה-18 בספטמבר 2011, רודמאייר נמצא מת בחצר האחורית בביתו, ככל הנראה מהתאבדות. הוא לא היה יכול לשאת את הכאב שנגרם על ידי הבריונים. טיפול פסיכולוגי לא היה יכול למנוע את התאבדותו. ההתעללות שעבר הייתה אכזרית.