מה קרה לי? מחשבות טורדניות

מכירים את זה שאתם סוחבים איתכם משהו שמטריד אתכם, הוא מלווה אתכם כל היום.. לפעמים גם כמה ימים. נגיד איזה מבחן חשוב שאתם צריכים לקבל תוצאה שלו, וכל פעם שאתם קמים בבוקר ומצחצחים שיניים אתם נזכרים בעוד טעות שעשיתם.. שמצטברת ל-10 הקודמות, וממהרים לבדוק במחשבון כמה טעויות אפשר לעשות ועדיין לעבור, וכל זה עוד לפני שירקתם את המשחה מהפה. מכירים? ואז זה ממשיך ומלווה אתכם כל היום.. בדרך לעבודה, ללימודים, בערב מול הטלויזיה, כשמבשלים, אפילו לפעמים כשיוצאים לבלות או רואים סרט.. פתאום זה קופץ לכם לראש..

או נניח חתונה, כל מי שהתחתנה וקוראת את זה בטח מבינה אותי, כל מה שיש לך בראש זה ענייני חתונה. הזמנות, סידורי ישיבה, מי יגיע, מי לא, את מי להזמין, נכסה את החתונה או לא, נסגור עם הצלם הזה, עם הדיג'יי ההוא, חשוב שיהיו פרחים אמיתיים או שמספיק כאלה מפלסטיק (ברור שאמיתיים), חופה מהממת כזאת על במה, או פשוטה, אוטנטית (ברור שמהממת), לעשות תוספות שיער או לא (בכל מקרה יעשו לך, אל תתלבטי) ואם עושים לי תוספות שיער למה לעזעזל אני לא מסתפרת?! ניסע לירח דבש מיד אחרי, או נחכה לחגים.. ומעניין אם האלכוהול יספיק, אלי נקנה עוד בקבוק ואן גוך (15 זה מספיק, אין צורך!) וכל זה כמובן תוך כדי הרצאה בלימודים, עבודה, קניות, את הולכת לישון עם זה, קמה עם זה, וזה פשוט מלווה את כל מה שאת עושה, עד החתונה..

או למשל כשאת כועסת על חבר שלך (או בעלך) ולא אומרת לו את זה (כי ככה זה יותר כיף), את קמה בבוקר, אחרי שהתהפכת כל הלילה מעצבים כשהוא נחר, והוא עדיין ישן (הוא מחכה שתעירי אותו), ואת לא תעירי אותו! שיאחר! שילמד להסתדר לבד, מה קרה?! ואז כל היום את עם פרצוץ עצבני, והוא לא מתקשר אלייך אפילו (ברור, כי הוא לא יודע שאת כועסת), ואת חוזרת הביתה, הולכת לעשות קניות, קונה לו את הגבינה צהובה שהוא אוהב, והמעדנים והדגני בוקר שהוא אוהב, ובכלל, רק הוא אוכל בבית הזה! ואז את מבשלת, בשבילו את מבשלת! והוא עדיין לא מתקשר, החוצפן. את יוצאת עם חברות, מוקפת באנשים, שוכחת מזה קצת, ואז הוא מתקשר! שואל אותך איך עבר היום, ואת עונה לו כרגיל, ואז נזכרת שאת כועסת עליו בכלל! ומתחילה לקצר את התשובות שלך למילה אחת. ואז הוא אומר לך שהוא מצטער שהוא לא התקשר כל היום, והוא מאוד עייף ואיחר בבוקר כי הוא לא התעורר (ברור כי אם מכבים את השעון המעורר וממשיכים לישון איך אפשר להתעורר?!) את שוכחת כבר למה כעסת עליו, ומתחילה להאריך את המשפטים שלך בחזרה, לכאלה עם פעלים, שמות עצם ותואר.

כל אלו, ועוד דוגמאות רבות נוספות, הן אינן מחשבות טורדניות. אלו דוגמאות לדברים שמטרידים אותנו, שאנחנו חושבים עליהם הרבה, אולי יותר מידי לפעמים, אולי באופן מוגזם לפעמים, אבל אלו לא מחשבות טורדניות.

אני אתחיל ואומר, שמי שהחזיק מעמד עד כאן יכול לנשום לרווחה (על סמך דעתי הלא מקצועית) ולדעת שכנראה הוא לא סובל ממחשבות טורדניות. כי אם כן, הוא לא היה מצליח להקשיב לי. או לכל דבר אחר.

מחשבה טורדנית היא מחשבה משתקת. משתקת פיזית. משתקת נפשית. משתקת רגשית. משתקת את המוח. לגמרי.

"מה קרה לי?" יכולה להיות מחשבה טורדנית. בעיקר כי מבחינה אובייקטיבית, כשסורקים את כל העובדות, לא קרה לי למעשה כלום. כלום ושום דבר.

מחשבה טורדנית היא כזו שלא מאפשרת לך לחשוב על שום דבר אחר, וכל דבר אחר שאת מנסה לעשות מפריע למחשבה הטורדנית, כי הוא תופס אחוז מסויים של ריכוז במוח שלך, והמחשבה הטורדנית רוצה 100% לפחות מהמוח שלך, אז היא מבטלת את כל מה שאת רוצה לעשות.כשסובלים ממחשבה טורדנית, לוקח זמן מהרגע שמתעוררים, עד שמצליחים בפועל לקום מהמיטה (בערך כמה שעות), כי יותר נוח לחשוב במיטה, ואם קמים צריך ללכת לעשות פיפי ולצחצח שיניים. זה אומר שצריך לקום, לנעול כפכפים (כי לא ניקינו מלא זמן את הבית) ללבוש סווטשרט (כי חורף), ללכת לשירותים, בדרך להדוף ממני את הכלבה שרוצה לרדת למטה, להדליק את האור, לעשות פיפי, להוריד את המים, לשטוף ידיים, לחכות שהמים יהפכו לחמים כדי שאני אוכל לצחצח שיניים (יש לי חניכיים רגישות), לשים משחה, לצחצח שיניים, לירוק, לשטוף פנים, לנגב את הפנים. כל אלו זה ממש המון פעולות, שמפריעות לחשוב. כשכל מה שרוצים לעשות הוא לחשוב, כל דבר מפריע לחשוב.

אז לקום מהמיטה מפריע לחשוב, להתלבש מפריע לחשוב (צריך לבחור בגדים), להכין לעצמך אוכל מאוד מפריע לחשוב (בלתי אפשרי), לאכול גם מפריע לחשוב (הלעיסה עצמה מוציאה מריכוז), להתקלח מפריע לחשוב, לשמוע מוזיקה מפריע לחשוב, לראות טלויזיה מפריע לחשוב (וגם לא מעניין), לראות סרט מפריע לחשוב, לקרוא ספר או עיתון מפריע לחשוב, לכתוב מפריע לחשוב, לטייל עם הכלבה מפריע לחשוב, לנסוע באוטובוס מפריע לחשוב, לדבר מפריע לחשוב, כשמישהו מדבר איתך זה מפריע לחשוב, לצחוק מפריע לחשוב, לבכות מפריע לחשוב, גם לבהות בפייסבוק מפריע לחשוב, הרעש של הטלפון מפריע לחשוב, רדיו באוטו מפריע לחשוב.ואולי הכי כואב, גם לישון מפריע לחשוב.אבל בכל זאת, מתישהוא קמים מהמיטה. ואז חייבים להמשיך לחשוב (כי אין ברירה אחרת). אז מה לא מפריע לחשוב?

לחזור ולשכב כל היום במיטה לא מפריע לחשוב, ללכת הלוך חזור עם ידיים משולבות במשך שעות לא מפריע לחשוב, לבהות בקיר, בתקרה, בשעון, במכונת כביסה מסתובבת, בטלויזיה שהיא סגורה, לא מפריע לחשוב.

רק אני יכולה להבין מה קרה לי. אף אחד אחר לא מצליח, וגם אף אחד אחר לא מבין אותי. אבל אני יודעת. משהו מטריד אותי. אני אמצא מה זה, ואז אני אצא מזה. מהדבר הזה.

רק ככה אני אפסיק לחשוב.