אז איך אתם מרגישים?

האם גם לכם לפעמים יש תחושה שיש לכם מצב מסויים (גופני או נפשי) שלא עוזב אותכם כבר הרבה זמן

אך הוא בא ללמד אתכם משהו?

האם אתם מכירים את התחושה שיש מתחת לפני השטח משהו שלא רואים, אך הוא קיים ומחכה שנגלה אותו?

לאחרונה יוצא לי לדבר עם אנשים רבים על החלום שלהם. על המצב האידיאלי שבו היו רוצים לחיות.

וכל זאת אחרי ששמעתי לפחות חצי שעה על המחלה או הבעיה שלהם.

תמיד מעניין להגיע לחלק הזה שבו אני מרגישה שמימוש החלום או יותר נכון אי המימוש שלו, איכשהו קשור גם למחלה או למצב שבו נמצאים.

יש שאומרים לי שהם היו רוצים להרגיש קלילות ופחות ביקורתיות כלפי עצמם (מעניין שאלו לרוב אנשים שיש להם מחלות אוטואימוניות - כלומר כאלו שבהן הגוף תוקף את עצמו)....

יש שאומרים שהיו רוצים להשקיע יותר זמן בעצמם ולעשות את הדברים שאוהבים (לרקוד, לטייל...) אך משום מה לא מעניקים לעצמם את הפנאי לעשות זאת

יש אנשים שמספרים לי שהיו רוצים לנשום לרווחה, לא לרוץ כל היום. מעניין שהם חווים קשיים בלחץ הדם, בריאות...

ואני? איפה אני בכל הסיפור?

אני מקשיבה, רושמת, לרוב מכוונת...וגם חושבת עלי. עד כמה אני יודעת להיות משוחררת באמת מהביקורת והציפיות הגבוהות שלי מעצמי?

עד כמה אני מאפשרת לעצמי את המנוחה? ועד כמה חכם הגוף שלי שבכל פעם שלא עושה זאת - הוא נותן את הסימנים.

אמנם סימנים גופניים אך אני יודעת, במיידי, שהנפש מעורבת ועוד איך.

למה אני כותבת לכם את הפוסט הזה? כי אני יודעת שמאחורי המסך את (או אתה - יודעת שיש פה גם גברים נפלאים) יושבת עכשיו וחושבת

למה יש לי את הפרעת האכילה הזאת? או למה אני לא מצליחה כבר שנים לצאת מהמעגל הזה? אולי משהו בי לא בסדר? אולי יש משהו שאני לא רואה על פני השטח וצריכה לגלות? אולי יש פה איזו תוכנה שחוזרת על עצמה, וכל עוד לא אכנס ממש פנימה לתוכה, ואשנה את האופן שבו זה עובד, אני לא אצליח לחיות חיים אחרים?

את צודקת בתחושה שלך. יש משהו מעבר שרק מחכה שנגלה. זה לא סתם שאת צמה. זה לא סתם שאת הולכת ומקיאה שוב ושוב. יש פה שיעור שהמצב הזה בא ללמד אותך. וכל עוד השיעור לא נלמד - זה לא יעבור. אין באמת תרופת פלא שלוקחים וזה עובר. יש מסע. מסע אמיץ להסכים לעבור אותו. שמתחיל בצעד אחד שבו את מודה: אני לבד לא יכולה ומוכנה לקבל עזרה ואכוונה. צעד אחד.

גם בתור אדם שמטפל באנשים חשוב לי להגיד לך, שאת לא היחידה שזקוקה לאכוונה. כל אדם באשר הוא זקוק. "כל מטפל זקוק למטפל" קראתי בספר נפלא בשבוע האחרון. אז כמוני כמוך. אנחנו ממש באותה סירה.

ואני רוצה לומר לך עוד משהו: אל תפחדי. מה שיתגלה לך בדרך הוא לא שחור ונורא כל כך. סך הכל את הולכת לגלות בדרך הזאת את עצמך השלמה. הרב גונית. עם כל התכונות וכל האפשרויות הגלומות בך. שיש האמת קצת מכל תכונה כזאת בכולנו.

אז בנשימה משותפת, ועמוקה,

מזמינה אותך, אותי, את כולנו בעצם, להסכים לצאת למסע של ריפוי אמיתי.

לא לשים פלסטרים על הבעיות שלנו, אלא להודות שהן קיימות כי בטוח הן באו להעביר אותנו שיעור. שיעור באהבה.

חיבוק ושבוע טוב לכולנו!

יוליה בורוכוביץ'