אני כותבת את הפוסט הזה אליכם, הורים לילדים עם הפרעות קשב. הילדים שלכם חוזרים לעוד שנת לימודים.

ללמוד - זו עבודה ממש לא פשוטה לילדים שלכם. בעצם, זה לא רק ללמוד. זה להתארגן, זה להתנהג בהתאם,זה לעצור ולשלוט, זה להרגיע את הסערות הפנימיות. זה ממש קשה, אם חושבים על זה לעומק. 

אם ננסה להיכנס לראש וללב של הילדים, נגלה קרוב לוודאי שלושה תסריטים:

״המדחיקים״ - שלא חושבים על כלום. לא בא להם לחשוב, לא בא להם להרגיש. פאטאליסטים. 

״המיואשים״ - שכבר לא מאמינים בכלום, כבר התנסו בתסכול ונמאס להם. 

״המקווים״ - אלה שמסתדרים, שמצליחים או שמסתפקים במה שיש ומאמינים שיהיה בסדר. 

(למי הילד שלכם דומה יותר?)

הקבוצה האחרונה, ״המקווים״ כוללת ילדים שחיים בתוך מעטפת שיחסית מותמאת לתנאים הנדרשים להםללמידה והשתלבות בבית הספר: מחנכת מודעת ומבינה, אוירה בית ספרית עם גבולות ברורים אך גמישים,הורים משתפי פעולה שיודעים לתמוך ולאתגר בו זמנית וכמובן יכולת אישית ובינאישית טובה יחסית. 

הקושי המהותי נעוץ בשתי הקבוצות הראשונות. אם נראה לכם שילדכם דומה יותר לאחת מהקבוצות האלה,חשוב שתשימו לבכם לכמה תובנות מעשיות שיקלו על הילדים וכמובן גם עליכם:

קיימו עם הילד ״שיחות הכנה״: מה הוא רואה בדימיונו בשנה שתבוא, מה צריך להכין לקראתה, איפהירצה לשבת, מה כדאי להגיד למורה ועוד. כל דבר שמביא אותו להסתכל מעבר לכתף ולהרגיש שיש מהלעשות ולא לחכות לגזירת גורל. אל תפריזו בציפיות, אל תבקשו הבטחות. חשוב שהילד לא ירגיש שמצפים ממנו לגדולות ונצורות, שעכשיוהכל יהייה טוב, שכל הקשיים יעלמו והוא ״מאד ישתדל״. אין בכך שום טעם, זה רק מלחיץ עוד יותר. תשאלו את הילד ״מה עשינו בשנים קודמות שכן שעזר לך״. לחפש אפילו נקודות ציון קטנות בהן הצליחועמד בציפיות ומה היה הסוד שבזכותו זה התממש. תשמרו על קשר ושותפות עם המחנכת, בנוכחות הילד. החיבור ממקום של הקשבה וכבוד למורה, הוא״מפתח הזהב״ לאיכות החיים של הילד בבית הספר. תקבעו דמות-מלווה שתהייה בקשר אישי עם הילד, ותעקוב שאין ״נפילות״ שמתפתחות למשברים. זה יכוללהיות מישהו מצוות בית הספר או דמות חיצונית, שיש לה קשר טוב עם הילד. תבחנו התאמה של  תנאים בבית הספר כגון מקום הישיבה של הילד, הפסקות התאווררות או טכנולוגיותשעשויות לעזור לו. 

לסיכום, אם הילד שלכם מתחיל את השנה ממקום מתוסכל וכואב (בין שמבטא זאת ובין שהוא מדחיק), אלתגידו לעצמכם ״נחכה ונראה, אולי יתחיל ברגל ימין״. תעשו את הפעולות הנדרשות שיגדילו מאד את הסיכוי שאכן כך יקרה. 

שלכם,

דר׳ נעמי וורמברנד