בשדה הקרב - של המלחמה שלי..
הסתכלי עליהם, על האנשים בעולם,
וראיתי שהם אוכלים, ובשבילם - זה מושלם.
וראיתי גם, שלא קורה להם כלום אחר כך..
לא רצון להקיא.. ולא בטן מתהפכת.
לא רגשות אשם, וגם לא לחץ בדם..
לא יציאה לריצה.. או שכיבות סמיכה..
לא בכי, לא תסכול.
ואפס של בלבול..
הסתכלתי עליהם..
הם בסך הכל אכלו ארוחת צהריים,
כמו שאכלו אתמול, ושלשום,
וכך יאכלו מחר, ומרחתיים.
שבוע הבא, ועוד שבועיים..
ואני -
כל ביס בחרדה, מרגישה גנבה..
כל ארוחה בכאב, ולב שדואב..
כל סעודה בבכי, יורדת מדחי לדחי.
נלחמת באוכל, משוועת לשחרר..
מהכבלים החונקים האלו - להתפטר..
נאבקת בהקאות,
בוכה בלילות..
לפעמים מנצחת.
הרבה גם פחות,
משתדלת לזכור,
או לפחות - לא לשכוח
שאני במלחמה,
גם כשאין לי כוח.
שאני בקרב.
ישר מול החזית.
וצריכה להיות במשמר, בלי אף תזזית.
עומדת מול הגבול בשטח הפתוח.
ממשיכה להלחם, וכל כך רוצה לברוח.
יש הרבה עשן, ולהבות של אש,
רוצה ליפול, רוצה להתייאש.
אמרו לי מה לעשות, עברתי הכשרה.
קיבלתי קצת כוחות, איך להשיב מלחמה,
אבל במלחמה, כמו במלחמה,
יש ימים טובים, ויש גם פחות.
יש עליות, והרבה מורדות.
אבל אני אמשיך להלחם עד שיכלו הכוחות.
אלחם עד שאכבוש את רוב השטח לפחות...
ואז אדע כי הכאב והדם, לא באו לחינם.
הם הפכו אותי ללוחמת. שלא בקלות נשברת.
וכשאבקש על הלוחמים שיחזרו בשלום.
אוסיף בקשה משלי,
איזשהו חלום..
שאנצח אני בעצמי
את הקרב האחרון
שבמלחמה שלי.
נויה
ואו יקרה את כותבת מדהים!! המילים שלך ממש נכנסו לי ללב ונגעו... את לוחמת, ולוחמת שלא מוותרת! יש הרבה חוזק במילים שלך ומי שלא מוותר בסוף מנצח. ואת תנצחי ויבוא יום שאת תאכלי כמו כל האנשים ולא תרגישי את כל הרגשות שמתלווים לזה ותדעי שניצחת :heart:
פפפפ
התחברתי בטירוף תודה:heart:
mm1
מילים חזקות. הרבה תקווה ואור, הלוואי שנצליח. :smile:
sarit
תודה!!! אין ספק שמלא כוח.. ורצון להלחם אני מקבלת פה. מכל אחת.. משיתוף המחשבות, השאיפות.. החלומות.. אז תודה לכן!!!!! :heart::heart::heart: