למה אני לא יכולה פשוט לאהוב את עצמי?

למה אני לא מצליחה להסתכל במראה ולהגיד אוקיי, אולי את לא רזה אבל זה לא נורא???

זה כל כך קשה לי לקבל את המצב הזה. כל כך קשה לי לקבל את הטווח משקל שנתנו לי.

אני ממש רוצה לעוף מהמחלקה הזאתי כבר אבל אני מרגישה שלמרות שאני מתקדמת ועוד שבוע שבועיים אני עוברת לאשפוז יום אני מזייפת הכל. 

בשיחות עם הפסיכולוגית שלי אני אומרת שאין לי דחפים או רגשות רעות ומבפנים אני מתה לא לאכול כלום. לעשות ספורט. לרדת במשקל עד שאני לא אשאר. בתוכי אני מתה מהתסכול ומהחרדה ומבחוץ זה נראה כאילו הכל בסדר איתי ואני מחלימה...

מצד אחד אני ממש לא רוצה להשאר שם אבל מצד שני אני מפחדת שעוד מעט אני אתפוצץ.