בוקר אחד התעוררתי והרגשתי נימול קל ברגליים, בהתחלה התחושה מן סקסית כזו, עקצוצים קטנים. אמרתי לעצמי , בטח ישנתי לא טוב וזה ישתחרר עם ההליכה.

כך העברתי שבוע שלם, לא ממש התרגשתי מהעקצוץ "הסקסי", בשבוע השני העקצוץ התחיל כבר להציק, ירדתי מעקבים ומי שמכיר אותי יודע שאני גברת מגונדרת עם שמלמלות ועקבים (בכל זאת רק 162 ס"מ ביום בהיר ושמישהו יוכיח אחרת ), ניגשתי לרופא משפחה. בקופת החולים כמו בקופת חולים יש פרוטוקול. מהקל לכבד. בדיקות דם, צילום, EMG וראו זה פלא... הכל יצא תקין, אני בריאה כמו שור חוץ מהעובדה: שיש לי קושי מטורף בתנועה כי זה ממש כואב, וכשיש לי פיפי אז אני לא ממש מרגישה שזה מסתיים וצריכה להקשיב לפני שקמה מהאסלה, והנהיגה יורדת מהפרק כי אין תחושה מלאה, הפוקוס יורד, חולשה בידיים אבל לפי קופת החולים..... אני בריאה כמו שור. אהה כן, יש לזה גם יתרון קל וזאתאני אומרת ככה בינינו כי אף אחד לא שומע, בסקס, זה מטורף. התחושה קיימית לפרקים ואז פשוט צריך להתאמץ יותר חחחח זה שיעשע אותי בהתחלה אחר כך פחות.

טוב נו, לא היתה ברירה ביו שבת ה 3 במרץ כבר לא יכולתי לדרוך על הרגליים, כאבי תופת. חיכיתי על לסגירת מוקד מכבי  וזאת ץחץ משככי כאבים על מנת לא לעבור את עוגמת הנפש במוקד וניגשתי למיון.

במיון זו היתה בדיחה. הגיעו אלי סטאג'רים: רופא כללי, נוירולוג, אורטופד רק פסיכיאטר לא בא (דווקא היה בו צורך). במיון בדקו אותי, דקרו אותי, צילמו אותי אפילו עזו דיקור מותני ומה אתם חושבים: בריאה כמו שור רק ש: לא יכולה להזיז פלג גוף תחתון, לא מרגישה השתנות, חשמל זורם בכפות רגליי (מייד חשבתי על ריקי גל) ולאחר עינוי של 14 שעות בחדר המיון אישפזו אותי בשעה טובה במחלקה הנוירולוגית. ומה שקרה שם, אשמח לפעם הבאה...תבואו עם לב חזק.(: