"צעירה נמצאה ללא רוח חיים במרכז הארץ"

ידיעה קצרה הבהבה לי בהתראות הטלפון של האתר.

אני שונא את ההתראות האלה ומזמן חשבתי לבטל את השטות הזאת, אבל משום מה מצאתי את עצמי נכנס אל תוך הקישור לידיעה. 

פטיש של 50 קילו היכה בראשי. אני קורא את הכתבה הקצרה ומרגיש את האדמה נפערת תחת רגליי ושואבת אותי השאולה.

אני מכיר אותה. היינו לפני שנים בני זוג. זכרונות העבר מציפים אותי. תחושה של סוריליזם רעה.

היא היתה ילדה טובה, ממשפחה מסורתית שהחליטה לשבור מוסכמות.

פגשתי אותה בתקופה סוערת בחיי. תקופה של חיפוש ואתגור עצמי. 

היא הכירה לי צדדים אפלים ומרגשים באישיות שלי. הקשר ביננו התבסס על משיכה מטורפת, סקס חולני ומטורף, כזה שאנשים נורמליים לא יוכלו לעולם לחוות, המון אלכוהול והרבה שיחות עמוקות ועצובות.

אני מרגיש רע מאוד עכשיו. רגשות אשם מציפים אותי, למרות שברור שאין קשר ישיר לקשר שלנו לבין ההחלטה שלה לשים קץ לחייה הקצרים.

אני בוכה ומדבר מבפנים.

לעזאזל. אני מגדל מצפון ומוסר. וזה לא טוב לי.

את נצורה בליבי.