היי נויה11 :) מה שלומך? לחלוטין מסכימה איתך שזה כל כך נכון, אך מצד שני, מבינה את הקושי ליישם את זה בחיינו. גם לי לקח זמן באמת להבין את זה ולהתחיל לנסות לעצמי כל מיני דברים שיעזרו לי להתמודד עם התחושות האלה ובאמת להבין שכישלונות בחיינו הם לא דבר רע להפך אלו דברים טובים! אני מאוד מאמינה שלפעמים צריך להיפגע קצת מבפנים, כדי להיוולד מחדש ולצמוח שוב - בגרסה חזקה יותר. אף אחד לא עובר את החיים האלה בלי משבר כלשהוא, אלו הם החיים. המשברים האלה הם ההופכים אותנו לחזקים יותר וגורמים לנו לצמוח ולהתקדם קדימה. ואני מאמינה שהצעד הראשון לזה הוא קודם כל, לקבל את עצמנו כפי שאנחנו. כלומר, לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו בדיוק במצב הנוכחי כפי שאנחנו - כולל את כל הכישלונות ה"נוראיים" שהיו לנו בעבר וכולל גם אלו שקורים לנו בהווה. ז"א גם אם ממש ברגע הזה, למשל, את בעיצומה של טעות, גם עכשיו עליך לקבל את עצמך כפי שאת בדיוק ללא שינוי ולאהוב את עצמך כפי שאת כרגע. ועצם זה שאת כותבת שאת עובדת על זה כבר ואת מודעת לכך, את כבר בתהליך ואת תגיעי לשם. תמיד תנסי לזכור ברגעים האלו שחלק מלחיות ולצמוח זה לחוות בעיות בלתי צפויות בחיים, ולזכור שהטרגדיות עוזרות לנו לצמוח ונותנות לנו הזדמנות להיות חזקים יותר. ואני גם מאוד מאמינה שכל מה שקורה לנו הוא שיעור לחיים - כל אדם שאת פוגשת, כל דבר שאת נתקלת בו, כל אלה הם חלק מחוויית הלמידה שלך הנקראת "חיים". תמיד תנסי להודות על הלקח, במיוחד כשהדברים לא הולכים כמתוכנן.. ואם את לא מקבלת למשל משהו שרצית, או משהו לא הולך לך כפי שתיכננת, זה רק אמור להראות לך שיש משהו טוב יותר שמחכה לך! ועוד משהו אחרון שאני עושה במצבים כאלה, זה לשאול את עצמי: "מה המצב הזה נועד ללמד אותי?", כי כמו שאני מאמינה כל דבר בחיים שלנו נועד ללמד אותנו משהו. והכי חשוב שתזכרי ---> שבכל מקרה אסור לך להאשים את עצמך, אלא להבין שאת מהצד שלך בסדר גמור! לא לשפוט את עצמך או להאשים את עצמך גם לא על הטעויות שאת עושה כרגע שהם לא בשליטתך. וברגע שתתחילי להתייחס אל הכישלון כחלק מהחיים, מרגע שתביני שלא תמיד הולך, אבל צריך לדעת ליפול, ובעיקר איך לקום, אפשר להפיק מהכישלון כל כך הרבה למידה, לשאוב ממנו כל כך הרבה תועלת, להפוך אותו אפילו לחוויה מעצבת - הרבה יותר מחוויית ההצלחה. כי בסופו של דבר ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא הרצון והיכולת להתגבר על קשיים ואכזבות ולדבוק במטרה, ואלה המקומות שמעצימים אותנו יותר מכל. מאחלת לך המון המון בהצלחה בתהליך ואני בטוחה ומאמינה שאת כבר בדרך לשם! ואשמח שתשתפי אותי אם יש לך עוד טיפים וכלים להתמודד עם הדברים והתחושות הללו. נשיקות, דניאל :heart::smile:

היי נויה יקרה :) השאלה האמיתית שאולי שווה לך לשאול את עצמך היא: "מה באמת מפריע לך בחיים? או במילים אחרות, למה אני לא באמת מרוצה מהחיים שלי למרות כל מה שניסיתי והשגתי?". - הרי , הסיבה העמוקה לכל התסכולים, חוסר השקט וחוסר הסיפוק שלנו קשורה לאי מילוי הצרכים הנפשיים העמוקים שלנו. כמו כל יצור חי בטבע, אנו סובלים ומרגישים צורות שונות של אי נוחות פיזית ונפשית כשאחד הצרכים הפיזיים או הנפשיים שלנו לא מתמלא. והכרת הצרכים הנפשיים שלך היא צעד ענק לקראת הבנה, קבלה ואהבה עצמית אמיתית. למשל, כשהיינו תינוקות, היו לנו רק 2 צרכים בסיסיים: נוחות פיזית וקרבה אנושית. ותינוק שמקבל את זה יחד עם יחס חם ואוהב מאמו, הוא תינוק שמרגיש נינוח, מוגן ושמח. אך שאנחנו מתבגרים, כך גם הצרכים הנפשיים שלנו הולכים וגדלים, למשל: נוחות פיזית (מזון, בריאות..), בטחון בסיסי (כסף, בית, הגנה..), קירבה אנושית (חיבה, יחסים, שייכות..) וערך עצמי\ דימוי עצמי (אני שווה, מוצלחת, אהובה, יכולה, יפה ועוד). כל אלו מתנקזים לצורך קיומי אחד --> אישור פנימי! כלומר, אישור שאת ורק את יכולה לתת לעצמך. אישור פנימי נותן מענה אמיתי לצורך הפנימי העמוק ביותר שלך, נותן תחושה של שלווה וביטחון ומאפשר לך להרגיש נינוחה עם עצמך. וכשיש לנו אישור פנימי מעצמנו, כלומר, כשאת תרגישי באמת ש"כמו שאני עכשיו זה באמת באמת בסדר ואפשר להיות איתי, להקשיב לי ולאהוב אותי כמו שאני", אז ניתן לחוות תחושה של אושר שהרי --> מאושר הוא מי שיש לו אישור להיות ולהרגיש בדיוק כפי שהוא! - ביקורת ושיפוטיות עצמית היא חלק בלתי נפרד מחיינו ובמידה מסוימת, זה בסדר. אבל, למעשה, ביקורת ושיפוטיות עצמית הם הניסיון הנואש שלנו להשתפר, להיות טובים יותר וראויים יותר לאהבה מבחוץ. אבל למה אנחנו עושים את זה? כדי לנסות לספק לעצמנו מעט אהבה, אישור ובטחון. כלומר, למרות שהביקורת והשיפוטיות העצמית שלנו מביאות לנו הרבה סבל וייסורים, הכוונה והמוטיבציה המקורית שלנו היא להגיע למצב אוהב, בטוח ומאושר יותר ע"י אותה ביקורת עצמית. או במילים אחרות למרות שעל פני השטח זה לא נראה כך בכלל ולמרות שרובנו היינו – מוכנים להפטר מהקול הביקורתי בראש שלנו, אנו למעשה מבקרים ושופטים את עצמנו רק כי אנחנו אוהבים את עצמנו ורוצים בטובתנו. - וככה סתם (לאחר שכרגיל חרפתי חח), אם בא לך אני אכתוב לך כאן תרגיל שאם תירצי תוכלי לעשות אותו מתי שתרצי ואולי הוא קצת יוכל לעזור לך לזהות את האהבה העצמית שלך שכבר קיימת אצלך: תציירי לך טבלה של 3 עמודות: 1. תרשמי בעמודה הימנית בטבלה 10סוגים של ביקורת או שיפוטיות שיש לך כלפי עצמך. למשל:"מה לא בסדר בי עכשיו?". לדוגמא:"אני לא נראת מספיק טוב, פחדנית, חסרת בטחון וכדומה... 2. בעמודה האמצעית בטבלה, ליד כל ביקורת עצמית שכתבת לעצמך, תרשמי לך מהו התנאי לאהבה שנגזר מהביקורת העצמית שלך. לדוגמה: מול הביקורת העצמית "אני לא נראת מספיק טוב", התנאי לאהבה הוא "אני חייבת להראות מספיק טוב". )או במילים אחרות אני אתן לעצמי אישור להיות מי שאני, רק בתנאי – שאראה מספיק טוב. 3. בעמודה השמאלית, ליד כל תנאי לאהבה, תרשמי לעצמך מהי מטרת התנאי? או במילים אחרות, מה תרגישי אם התנאי הזה יתממש. לדוגמה: "אם איראה מספיק טוב ארגיש בטחון, אם אהיה אמיצה, ארגיש בעלת ערך וכו'.. ולאחר שתסיימי למלא את הטבלה הזאת, תנסי לומר לעצמך מהמקום הכי אמיתי שלך "אני אוהבת אותך כבר עכשיו. אני לא יודעת איך לעשות לך נעים. אני לא יודעת איך לתת לך את מה שאת מבקשת. אבל אני אוהבת אותך כבר עכשיו ומבקשת ללמוד להקשיב לך באמת ואני מבקשת מעצמי כעת בטחון, ערך עצמי, שלווה )או כל דבר שכתבת בעמודה השמאלית". מאחלת לך מלא בהצלחה! ואם תרצי לשתף אותי בתובנות שלך אני כאן ואשמח לשמוע :) שיהיה לך לילה ניפלא והמשך שבוע מקסים עם המון אנרגיות חיוביות, ללא ביקורת או שיפוטיות עצמית והמון אהבה עצמית!!! נשיקות, דניאל :)