שנים קשות תקוה ותחילת החלמה
דכאון וחרדה
התרופות מביאות אותי למצב מוזר של היי,ואני מתחיל להתנהג מוזר,המוח עובד ללא הפסקה
ועד שמצאנו תוך ניסוי וטעיה את המינונים הנכונים ואת התרופות המתאימות,ועד שהפנמתי את מצבי,קבלתי אותו והבראתי(פחות או יותר)
עברו ימים קשים,שנים לא קלות..
בלעתי את כל התרופות ואחרי כמה נסיונות לא להיות כאן…
התחלפה הפסיכיאטרית בפסיכיאטר,נוספה גם פסיכולוגית שהקשיבה בסבלנות המסכנה…
השיחות עזרו מאוד ועוזרות.
הפסיכיאטר היה חכם ערמומי ומועיל ביותר.
יום אחד חבריי אמרו לי ״שבטוח הפסיכאטר מחכה לי במרפאה עם שני אחים גברתנים,שיכבלו אותי ויזרקו אותי בבית משוגעים לנצח״.
מה עושים?כשהגעתי למרפאה טלפנתי מבחוץ לדוקטור ושאלתי אם הוא מתכוון לאשפז אותי בכפייה,הוא ענה שלא,אבל אם לא אפסיק לנסות,לא אמות אבל אהיה נכה ואסבול יותר…
הפלא ופלא,האיום עבד והפסקתי לחלוטין לנסות ואף לחשוב על הנושא.
כאן החל הריפוי.
היות והייתי גרוש התחלתי שוב להתראות עם נשים(תמיד הייתן נקודות אור עבורי).
הקשר הרציני אחרי הנישואין נמשך כעשור,טוב שהיה וטוב שהסתיים.
תוך כך עוברות השנים,הילדים מגיעים לבקר אחת לשבוע וכשהם באים אני
משדל להיות אבא הכי בריא וטוב שאפשר,לא ממש מצליח אבל רגיש דואג אוהב
אבל עם תפקוד לקוי.
אני מטפל באבי…
המשך יבוא
