אוקי אז בתחילת שבוע הזה ישבתי עם ידיד טוב בקניון בזמן שאנחנו אוכלים מקדונלדס ומדברים על השטויות שאנחנו מדברים. והעלתי סיפור שקרה לי כשהייתי באחד מהאשפוזים שלי. ואז הפיצוץ מוח הזה עלה לי. למה לא לעשות פוסט הומוריסטי על סוגי האנשים שפוגשים כשאתם מאושפזים.[מדובר על מטופלים ולא ממש על אנשי צוות למרות שאולי אוסיף גם כמה סוגים של אנשי צוות]

1 : "המפטרלים". האנשים האלו שמסוגלים לנהל שיחה באורך של 3 מילים איתך ואחרי זה הולכים ועושים 30 סיבובים בכל השטח הסגור שאתם נמצאים בו. לא ברור מה גורם להם לעשות את זה או איך יש להם כוח ברגליים ללכת שוב ושוב עשרות פעמים ביום.. ומדי פעם הם עוצרים ושואלים אותך מה קורה..

2: "המנותקים". אלה שאתם נמצאים ביחד שבוע+ באותו חדר ולא רק שהם לא אמרו לכם מילה אחת אלא אתם רואים בעיניים שלהם במבט המנותק הזה שאין הרבה שהולך שם בפנים באותו רגע.

3: "החייזרים המוזרים והמעצבנים" אלו שבמקום לישון ב3 לפנות בוקר מדליקים אור בחדר ומעירים אותך כל שנייה ושואלים אותך שאלות מטופשות כאילו גם לך אסור לישון..ואז כשמגיע הבוקר הם הולכים לישון לחצי יום. והם אוהבים להתעצבן עליך על כל דבר טפשי שלך ולכל אדם אחר נשמע כמו הגיון בריא אבל להם פשוט לא אכפת.

4:"אלו שגם אם הם נמצאים במקום מדכא וסגור ונאחס הם לא יתנו לזה להפיל להם את המצב רוח" [אני ובדרך כלל אנשים שהתחברתי אליהם במקומות האלה] משחקים פינג פונג כל יום כמה שעות. עושים שטויות ביחד ומחיים את המקום.

שני סוגים של אנשי צוות שנתקלתי בהם.

1 אלו שמבינים שמדובר פה באנשים חולים וחשופים ומבינים שצריך להתחשב במצב ולא להחמירו. אלו אנשי הצוות המקסימים הנחמדים שאפילו יוצאים מדרכם להפוך את שהייתכם לקצת יותר נחמדה.

2 המעצבנים והקרציות. אלו שהכל חייב להיעשות בזמן ובצורה שהם אוהבים. אין אצלם "אפשר לעשות את זה אחר כך? או מחר? זה חייב להיעשות עכשיו ברגע זה" הם אוהבים להתווכח איתך על כל דבר גם אם יש לך הוכחות.

סופש נעים לכולם! מקווה שאתם מרגישים טוב ומוזמנים לשתף ולספר איזה סוגי אנשים אתם נתקלתם בהם אם הייתם אי פעם מאושפזים