אזהרת טריגר

כולנו יודעים אבל בקושי מדברים על זה שבגיל שעוד רק התחלתי ללכת ליסודי כבר התנהגתי מוזר. הייתי עושה דברים שילדים קטנים לא עושים. דברים שרמזו לאמא שלי שמשהו לא בסדר איתי בנפש. חלק מהדברים האלה המשיכו ורק החמירו עם השנים. בין אם אלו היו התפרצויות זעם שהיו מביאות להוצאת הזעם על עצמי או על הסביבה. לפני 6 שנים משהו השתנה. עליתי על משהו שעד אותו גיל לא ממש ידעתי להסביר מה הרגשתי וזה פתח תיבת פנדורה. זאת הייתה השנה שבה כל הבעיות הנפשיות שלי התחילו. הדכאון. הפגיעה עצמית. סודות כבר שמרתי מהמשפחה שלי במשך שנים עד אז. כל מיני סודות שחלקם אני שומרת עד היום רק מעצם העובדה שאני מתביישת בהם. סודות שקשורים למצב הנפשי שלי כבר למדתי לשתף את הסובבים אותי.במשך במשך ה4 שנים הבאות בעודי מנסה לנהל חיים כמה שיותר נורמליים. שירות לאומי,חיים עצמאיים. המצב הנפשי המשיך להתדרדר. התקפי פאניקה חרדות דכאונות אובדנות פגיעה עצמית.. עד שהגיעה נקודת האין חזור. פעם ראשונה באשפוז יום בבית החולים הפסיכיאטרי האזורי. אחרי שנעלתי את עצמי בחדר ופגעתי בעצמי כשאני מספיק מודעת לחומרת המצב ומעדכנת מישהו שאני סומכת עליו והוא באישורי מספר להורים שלי מה קורה כי אני לא יכולתי לעצור את עצמי. אחרי כמה חודשים שוב אשפוז יום. ואז שנה שעברה החמרה רצינית במצב. אשפוז אחד אחרי השני במיון פסיכיאטרי.מאובחנת עם מאניה דפרסיה סוג 2.  מיד אחרי השחרור מבלה שוב באשפוז יום. ואז שוב אשפוז שני ושלישי. השלישי היה נקודת מפנה כי בפעם הראשונה לא הגעתי בגלל דכאון. הגעתי בגלל מאניה עם פסיכוזה. היה ברור שמשם זה מאניה דפרסיה סוג 1 כבר. שם גם קרה דבר מאוד חמור בטיפול בי והגעתי למחלקה סגורה ליום וחצי. באותה תקופה מצאתי תרופה אלטרנטיבית טבעית שעושה לי פלאים. כבר כמעט חצי שנה מאותו יום שיצאתי מבית החולים ולא מסתכלת בחזרה. מנסה לשכוח שהתקופות האלה קרו למרות שעדיין אני לא 100% כי מדי פעם אני שוב מרגישה לא טוב בנפש אז אני מטפלת וזה עובר אחרי יום ואני חוזרת לחיים שלי. מתחילה להרגיש שהחלפתי את הבעיות שלי. מבעיות נפש ומתי יגיע האשפוז או ההתקף הבא לבעיות עבודה וחיים

מפה אני רק מסתכלת קדימה ומנסה כמה שאפשר לעזור לאחרים שרוצים לעזור לעצמם לצאת מזה