זהו החלטתי, כותבת.

כדי לרדת לעומקם של מרכיבי הנפש ולפצח את סודם כדאי יהיה לחזור אל ראשיתה של הנפש הזו, אל רגע ההתהוות.

לפני שהנשמה ירדת לעולם היא עוברת טקס השבעה, משביעים אותה: "תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה יהיה בעיניך כרשע"  (תלמוד, נידה, ג')

במילים אחרות תהי טובה, תיהי פ'סדר אבל תחשבי שאת על הפנים. 

מה? למה? מה יעזור לי לחשוב על עצמי שאני רשע למרות שאני בסדר גמור?

 את רוצה להגיד לי שיש כאן קנוניה מובנית של מחשבות רעות ודימוי עצמי שלילי?

 את מבינה מה יקרה לאדם שיזין את עצמו במחשבות שליליות על עצמו באופן קבוע? אופציה אחת זה שהוא יהיה בדיכאון תמידי. אופציה אחרת היא שכבר לא יהיה איכפת לו "מילא אני רשע, אין מה לעשות" והאפשרות הזו מסוכנת אפילו יותר, כי לכי תדעי למה מסוגל בנאדם שכבר אין לו מה להפסיד.

עם השאלה הזו, על מה בעצם נשבעת הנשמה? פותח המחבר, רבי שניאור זלמן מליאדי את ספר התניא. התשובה עליה היא לא על רגל אחת והיא תתפרש על פני הפרקים הבאים.

כדי להבין נכון את השבועה אנחנו צריכים לפנות להגדרת המינוחים, מיהו צדיק? מהו רשע? והכי חשוב מהי הנשמה?

לפוסט הבא פרק א ◇◇