הכרתי אותה בבית המשפט.

היא היתה עדה בתיק פלילי. היא עמדה על דוכן העדים והעידה בתיק שלא קשור אליי . יופייה הימם אותי, עייניה חומות בהירות וחודרות, שיערה שחור, עורה צחור וחלק, קימוריה בולטים ונשיים.

בהפסקה בדיון, ניגשתי אליה. שוחחנו. היה קליק מיידי.היא סיפרה לי שהיא נשואה כבר 7 שנים, שני ילדים, חיים שגרתיים לגמרי.

החלפנו טלפונים.

בשבועות הבאים, התקרבנו יותר ויותר, משיחות תמימות, עברנו לשיחות אינטימיות, על היחסים הלא חמים שיש לה בבית עם בעלה, על התסכול שהיא חווה בעבודה, על חיי השגרה השוחקים ועל חוסר בסקס.

התאהבתי בה. לאט לאט. 

החודשים חלפו, היא עזבה את עבודתה, ונפרדה מבעלה , אם כי עדיין נחשבה נשואה על הנייר.

הסקס איתה היה מדהים, חוויה מטורפת, ושנים של תסכול התפרצו אצלה.

 היא רצתה לחוות חוויות חדשות, לטרוף את החיים לעשות הכל מהכל.

נפגשו המון, בכל זמן פנוי, התשוקה בערה בנו. אני זוכר שהיא נרדמה, הייתי מתבונן בגופה הערום והמושלם מבחינתי, מלטף אותה בעדינות, נושף בעורפה, נושק בצאוורה, חוקר את גופה המפתה. את חימוקיה, את שדיה, טועם מגופה המתוק.

התאהבתי בה יותר.

נפתחתי יותר ויותר בפניה, גיליתי לה את חולשותי, את פחדיי, את השדים שרודפים אותי.

ככל שיותר נפתחתי בפניה,  היא החלה להסגר.

ככל שיותר נתתי, כך היא יותר התרחקה.

עברו 12 שנים. והפצע עדיין מדמם.