מאז ההחלמה שלי מהפרעות אכילה עברתי המון תהליכים בחיים האישיים שלי.  בין אם זה בהתמודדות שלי אל מול עצמי, אל מול המשפחה והסביבה הקרובה. יצאתי מהבית בגיל צעיר בכדי באמת להתמודד לבד, ומאז אני כל הזמן לומדת על עצמי המון דברים. הלכתי ולמדתי נטורופתיה, ולאחר מכן, החלטתי לטוס ולחיות כמעט שנתיים בחול - זאת הייתה חוויה יוצאת דופן שנתנה לי המון עצמאות, ביטחון עצמי וחופש. למדתי איך אני יכולה להסתדר לבד במדינה זרה בלי לדעת את השפה, שחזרתי לארץ הלכתי ולמדתי קורס מדהים של קלפים טיפוליים. הרבתי לקרוא, למדתי המון בעצמי ולבסוף התחלתי ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה במשך שנתיים וחצי.  לפני חצי שנה הגעתי לצומת דרכים שכזאת וגם שם עברתי עם עצמי תהליך מדהים עם קאוצ'רית. בעוד שבוע אני מתחילה ללמוד פסיכותרפיה גופנית - הוליסטית.

מתוך הרבה נושאים שמאוד מעניינים אותי, אני זוכרת שתמיד עניין אותי במיוחד הנושא של נפש האדם. בעצם מהו האדם? מאיפה הכל מתחיל? מהו יעודו של האדם? מאיפה מגיעים הפחדים והחרדות של האדם?

אני בן אדם שמאוד אוהב לקרוא, לחקור וללמוד. עם הזמן התחלתי להגיע לתובנות בנושא. השאלות הללו נשאלות במהלך  ההיסטוריה האנושית באופנים שונים ורבים. הבנתי עם עצמי שיש לנו מספר "גופים". הגוף הפיזי - הממשי, זהו המקום שלנו לקליטת חושים למיניהם, כמו לראות, לשמוע, להריח, למשש או לטעום. גוף החיים, כל מה שקשור לצמיחה, רעב ושובע, זיכרון ושכיחה, עירות ושינה, יום ולילה ועוד. הגוף הנפשי, הרגשות שלנו, החוויות שלנו, דחפים ורצונות, תהליכי חשיבה ועוד. הגוף הרוחני, כל מה שקשור למה שמעבר, תחושות בטן, אינטואיציות, התת- מודע שלנו וכו'..

בעצם, הבנתי שאנחנו - ישויות ייחודיות.

אחד הדברים שהבנתי לגבי הפחדים שלנו, הדאגות שלנו וגם החרדות שלנו - שפחד מוליד דאגה. הדאגה מביאה איתה מתח ועצבנות ולאורך זמן פוגעת בגוף וגם בנפש שלנו. אני זוכרת כשכבר התחלתי את תהליך ההחלמה שלי מאנורקסיה ועם כל מה שבא בעקבותיה, הייתי אצל מטפלת (אחת מני רבים. השאלה הראשונה שאני זוכרת שהיא שאלה אותי הייתה: "דניאל, איזו מצוקה רגשית הביאה עליך את המחלה?".

אני זוכרת ששם נפל לי האסימון, כלומר הבנתי שכדי שאוכל לצאת מזה ולהתמודד עם זה בכוחות עצמי אני חייבת להבין מאיפה זה התחיל ולמה! הבנתי שהרבה ממה שחוויתי לפני ובזמן ההפרעות האכילה  - הבנתי כמה דברים עברתי. למשל, אני גדלתי בבית שהמצב הכלכלי היה מאוד לא טוב, לכן באיזשהו מקום נורא דאגתי להורים ולאחיותיי בתור האחות הבכורה ולכן לקחתי על עצמי המון דברים ואחריות בגיל מאוד צעיר - בעצם התחלתי ליצור לעצמי דאגה. אפשר להשוות את הדאגה שלי לטפטוף של מים מתמשך, טיפה אחר טיפה אחר טיפה,והטפטוף המתמשך של הדאגה שלי, טיפה ועוד טיפה, גרם לי להגיע למצב של מחשבה שאולי אם אני אפסיק לאכול אז יהיה יותר אוכל לכולם, אולי אם אפסיק לאכול הרבה אז ההורים שלי לא יצטרכו להוציא הרבה כסף על אוכל ועוד הרבה טיפות שנאספו לאגם ולבסוף לים שלם וגדול..

בגיל 18 יצאתי מהבית לראשונה, ושם כבר הייתי בעיצומו של תהליך ההחלמה שלי והבנתי כמה תובנות לגבי הדאגות שלי, שהתפתחו לחרדה ופחד, ואצלי זה התבטא מפחד ודאגה מלהשמין.

הבנתי שאם אני רוצה להימנע מהדאגה שלי, אני צריכה לחיות כל יום כיחידה נפרדת. כלומר, לקום כל בוקר, לומר תודה ולא לדאוג לעתיד. פשוט לחיות כל יום ולנצל אותו.

דבר שני שאני זוכרת שהבנתי או יותר נכון הצבתי לעצמי אתגר - בכל פעם שהרגשתי שאני קצת נשאבת לזה- או שעולות בי מחשבות שליליות, או אפילו אם סתם היה לי יום עמוס ולא פשוט, דאגתי לשאול את עצמי 3 שאלות: "מהו הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות לי אם לא אצליח לפתור את הבעיה שניצבת מולי?",  "דניאל, תכיני את עצמך תמיד מבחינה נפשית לקבל את הגרוע מכל- רק במידה ואם יהיה צורך בכך", "דניאל, תנסי רגע בקור רוח לשפר את הגרוע מכל- תנסי להוציא תמיד מכל דבר את החיובי שבו".

אסיים ואומר - שהיום כ- 10 שנים לאחר ההחלמה למדתי (כמובן שתמיד וכל יום אני לומדת) שהיקום לא מביא לנו תמיד מה שאנחנו רוצים, הוא מביא לנו מה שהוא חייב שיהיה לנו. כי כל מה שיש מסביבנו כרגע משקף בעצם את מי שאנחנו וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים, וגם אם ברגע זה מה שמקיף אותנו לא מוצא חן בענייניו ואנחנו מנסים לפעול כדי להשיג את מה שבאמת אנחנו רוצים אך עדיין לא השגנו את זה, תמיד חשוב לזכור לעולם לא לוותר, לעולם לא להישבר ולא לפרוש כי אם אנחנו נפרוש זה לא יזרז את התהליך שאנחנו כבר נמצאים בתוכו אלא רק יעקב אותו. אנחנו צריכים לסמוך על המסע המשוגע הזה שניקרא חיים ולהמשיך כל הזמן להאמין ששום דבר לא קורה סתם וכל דבר שקורה מוביל אותנו למקום בו אנחנו צריכים להיות. נכון, זהו תהליך ארוך, קשה, אבל בהחלט שווה את זה!! כי אם תחשבו על זה - אין בן אדם גדול שהצליח למשל בחייו ברגע.. זהו תהליך ארוך שדורש ומצריך מאיתנו המון כוחות - כוח רצון - אבל אם אנחנו נלמד להמשיך על אף הכל, מבלי להישבר - בסוף אנחנו נגיע לזה! ושמגיעים לזה אין הרגשה יותר טובה מזה.

אני, מהרגע שהבנתי את זה, כל הזמן ממשיכה להציב לעצמי מטרות חדשות ולהתפתח, ללמוד ולגלות את הפוטנציאל האמיתי שטמון בי, בנו ובכל בני האדם.

אז לסיום - חשוב לזכור להיות סבלניים, הכל בסופו של דבר מגיע באופן עיקבי והכי הכי מדויק ובזמן הנכון לקראת המטרה שהצבנו לעצמנו.

אז אל תשכחו אף פעם - תתנו ללב שלכם לנוח, כי מה שמגיע לנו, יגיע אלינו בדיוק בזמן הנכון.

מוסרת לכולם שבוע ניפלא והמון המון מחשבות חיוביות, רוגע ושלווה :)

דניאל סודק :)