במאי 2013, בעודי חיה אצל הוריי אחרי גירושים ופרידה נוספת מזוגיות ארוכה, גיליתי גוש קטן ואלים בשד. מהר מאוד נודע לי שהוא סרטני. הוא הכפיל את הגודל שלו בכל יום עד שהוסר שלושה חודשים אחר כך. בגלל שהיה עקשן ובגלל שבא להעביר אותי מסע, הוחלט שלמרות שהוסר במלואו, אקבל טיפולים כימותרפים. גם הם היו קשים ועיקשים, ופגעו בכל חלקה טובה בגופי. קינחתי בסדרה של טיפולי הקרנות.

הנפש לעומת זאת, רק הבריאה בתקופה הזאת. כן, אני מאלה שאומרים שהסרטן היה אחד הדברים הטובים שקרו בחייהם. ולא, אני לא פסיכית.

היו לי ימים קשים מאוד, הייתי קרחת לחלוטין, יותר קרחת מזה אין. התנפחתי מסטרואידים, היו לי בחילות, ותופעות שרק מי שעבר את התהליך הזה יכול לחוות. דרך החתחתים הפכה להיות הטירונות של חיי. זאת שיצאתי ממנה בריאה כל כך. אדייק ואגיד המסע של חיי. קוראים לזה בפסיכולוגית "צמיחה פוסט טראומטית". שיהיה. קראו לזה "הארה", קראו לזה מציאת טעם לחיים, מה שתרצו. העניין הוא שהפכתי להיות אישה מאושרת למרות שמי שמכיר אותי יודע שחיי רחוקים מלהיות קלים.

מה שעזר לי באותה תקופה, מלבד אמי האהובה ושני ילדיי הקטנים זה התיעוד הכתוב. פתחתי בלוג בשם בדוי ובו כתבתי את נשמתי החוצה. ידעתי שלא יודעים מי אני אז הוצאתי הכל. תוך חודש, נחשפתי והמשכתי בשלי. כתבתי הכל, את כל מה שעובר על אישה חד הורית שגילתה שהגוף שלה מצמיח תאים שעלולים להרוג אותה.

ישבתי עם הלפטופ באונקולוגית והיה לי הרבה זמן לכתיבה, להתכתבות עם אנשים ולצמיחה אדירה. הבלוג שנקרא היום "משקפיים ורודים" ומצוי בסלונה ממשיך לחיות ולבעוט. הוא הציל את נפשי. התגובות שקיבלתי היו מטורפות. פנו אליי רופאים, מאמנים, נשים חולות, נשים שהחלימו, ועוד אנשים טובים. זכיתי.

היום אני כותבת תוכן, בלוגרית ומלמדת כתיבה אישית אותנטית. פעילה חברתית, מרצה, תומכת ועושה כל מה שביכולתי כדי לעזור לנשים מחלימות. אני רוצה להעביר את הכלים שרכשתי לאחרות. בטוחה שיש מי שתמצא בהם שימוש, אפילו חלקי.

בימים אלו אני נמצאת בעיצומו של קמפיין מימון המונים לספר "יומן צמיחה" שאני כותבת. את פיתוח הספר התחלתי בשנה בה גיליתי את מחלת הסרטן בעיצומם של לימודי הכתיבה. מיולי 2014 כתבתי על התהליך המופלא אותו עברתי בבלוג שפתחתי בסלונה ובו אני כותבת עדיין.בבלוג תיעדתי את חוויות ההחלמה ומצאתי תובנות ועוצמות שבכלל לא חשבתי שמצויים בי. הכתיבה שחררה אותם החוצה. הם עובדו ונולדו על המסך ויצרו בי תעצומות נפש אדירים שהביאו אותי לעזור לאחרות ולבקש בעצמי תשובות לשאלות ותמיכה באמצעות חכמת ההמונים.

יותר מאוחר, הבנתי שהבלוג שלי והיומן האישי שלי הם ספר בהתהוות. פיתחתי לעצמי שיטה באמצעות  מה שקראתי לו "כתיבה חיובית". דרכה יכולתי להחליט שאני לא קורבן אלא מנהלת. ידעתי שאני את התגובות שלי ואת זוית הראייה שלי על הסיטואציה בה אני נמצאת, גם אם הכל היה נראה לעיתים קשה ביותר.

במקביל למדתי שיעורי קבלה ולימודי חשיבה הכרתית  - ימימה הכלים שקיבלתי שם השלימו את ההבנות שלי עד שהרגשתי שאני יכולה לסמוך על עצמי מול כל סיטואציה. היום, אם אני נתקלת בקושי, אני חוזרת לדפי היומן שלי ורואה על מה התגברתי. צברתי לי כלים שבאמצעותם אני ממשיכה במסע חיי וגדלה ממנו.

הספר והקהילה הם תוצר של לימודים מבורכים ללא פשרות. הגעתי להחלטה שאני מעבירה את חיי בטוב, צומחת מתוך מילים ואהבה עצמית ומעבירה את זה הלאה.

בעיני, אפשר להשתמש בכל תקופת משבר כטירונות להאצה להתפתחות אישית. כולנו תמיד בתנועה, גם כשנדמה שלא, ואם כבר לנוע אז הכיוון צריך תמיד להיות למעלה, לצמיחה.

כנסו ותמכו בפרויקט מימון ההמונים  שלי, הספר "יומן צמיחה" . פרויקט שנותן כלים לנשים בשעות משבר לצלוח תקופות מאתגרות ולצאת חזקות יותר ממה שהיו קודם: https://tinyurl.com/write-and-grow