מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

Live the life you want. The journey

חרדות , התקפי חרדה . הפחד מהפחד . והיציאה מהמעגל..

מאת ריקי91
05/03/18 22:50
6406 צפיות

 ..הרגשתי כמו ציפור שעפה ומחפשת אדמה לנוח בים שלא נגמר. מישהו שמבחין בה מבולבלת ניגש ושואל למה את לא נחה האדמה פרושה בפנייך ? .. אבל הכל ים!  אז החבר הושיט יד וביחד איתה ניגשו אל הים הוא שם את הרגליים להכריח אותה לשים את רגליה.. ופתאום כל הים התברר האדמה פרושה .. והציפור נרגעה מהבהלה ונחה.. ככה כל פעם.. בפעם אחרת הציפור חזרה לעוף ושוב כל מה שהיא רואה מתחתה זה ים שלא נגמר.. והפעם היא לבדה. עמוק בתוכה היא יודעת שאולי זה אדמה וזה לא באמת ים .אבל מה שהיא רואה זה ים.. איך תשכנע את עצמה שמה שהיא רואה זה אדמה ולא ים.. הרי זאת המציאות .. אבל העין רואה אחרת. המוח משדר משהו אחר.. קשה מאוד להאמין למשהו שאני רואה משהו אחר!! תצטרך לעזור אומץ ולנסות לנחות ולנסות להאמין שמה שמתחתיה זה אדמה.. לנסות לנחות והופ .. נחתת ושוב הכל משתנה לאדמה.. וככה עוד פעם ועוד פעם. עד שתתחיל לראות את המציאות . זה לא ים. זה אדמה. אין ממה לפחד....

אז ככה בדיוק זה החרדות .. איך תשכנע את עצמך שמה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש .. זה לא אמיתי והכל אשליות של המוח .. הפחד הזה הוא עמוק שקשה מאוד לשנות אבל זה בהחלט אפשרי!!

הי חברים..

אני כבר שנתיים מההתקף חרדה הראשון שלי.. 

אז קודם כל אספר שיצאתי למסע בעקבות החרדה.. מסע של שנתיים וחצי באמריקה ואמריקה הלטינית .. כי בחרדה שלי היתה כלום לא היה משנה ..  העיקר לחיות וגיליתי שכל יום שאני חיה הוא יום שאני אומרת תודה ! וזה בכלל לא משנה מה אני אעשה בחיים כל עוד אני חיה זאת כבר זכות. ובמצב שאני הייתי לא באמת ראיתי עתיד.. או משהו רציני.. מה שעניין אותי זה עצם זה שאני חיה.. ואני רוצה להודות לחרדה שנתנה לי את המודעות העצומה הזאת לחיים עצמם.. 

למדתי הרבה שיטות , למדתי מעצמי על איך המוח עובד ולאיזה מחשבה צריך לתת חשיבות ולאיזה מחשבה צריך לתת לעבור פשוט להסתכל עליה ולתת לה לעבור..  הבטחתי לעצמי שלא אתכנן תוכניות גדולות לעתיד אלא רק לתקופה הבאה שתבוא.. לאנשים זה יכול להשמע מטורף, לא הגיוני ולא אחראי . אבל בשבילי זאת היתה הדרך היחידה לחיות .. בחרתי בחיים , בחרתי להתרגש , להתמודד ולא לפחד מהפחד.. 

אהובים..

עדיף לאהוב מאשר לפחד לאהוב, עדיף להשתגע מאשר לפחד להשתגע, עדיף למות מאשר לפחד למות ועדיף לחיות מאשר לפחד לחיות. חברי היקרים עזבו את הפחדים, כי הם לא באמת קיימים. רק מפריעים לנו לחיות, מפריעים לנו לראות ברור.תקשיבו ללב הוא יודע את הדרך, ותדעו שבדרך הזאת יש הרבה פחדים נסו להפוך את הפחדים להתרגשות. תתרגשו לחיות, לחוות. אל תפחדו מהלא נודע תתרגשו מהלא נודע . כי זה הדבר היחיד שידוע

I rather love than been afraid from love, I rather get crazy than been affraid to get crazy, I rather die than been affraid of dieing, I rather live than been affraid to live..  My dear friends , leave the fears, thay are not exist. They Just interrupting us to live, interrupting us to see clear.Listen to the haert he know the way, and be aware that in the way there is fears, try to turn it to excitement.  Be excited to live. Don't be affraid from the unknown, be excited from the unknown, cause its the only thing that known..

הרבה אהבה. Much love (:

תגובות

חלינקה-ש
06/03/18 10:51

ממלא במרץ וכוח! תודה ריקי!

היי ריקי. קראתי ונהניתי מאוד. מקווה שאגלה שגם אצלי הים זה יבשה. כי נכון לעכשיו הבעיה שלי קשה כקריעת ים סוף. חג פסח שמח.

ריקי91
20/04/19 8:31

תודה רבה ובהצלחה !! מאחלת לך שתמצא את האור ושכל יום יהיה לך יותר ויותר קל

ריקי91
20/04/19 8:32

תודה רבה ובהצלחה !! מאחלת לך שתמצא את האור ושכל יום יהיה לך יותר ויותר קל. חג שמח (:

צוק
01/05/19 0:21

יקירתי, את מקסימה, והדרך הישירה, הפשוטה והאמיצה שבה את מתמודדת ומסבירה לאחרים היא פשוט מושא להערצה. אני עצמי מתמודד מזה חצי שנה פלוס עם הפרעת חרדה בריאותית. אני מטופל בשיטת cbt אם שמעת, שבה עושים בדיוק את מה שאת אומרת - לא להיות הפחדים, לא לתת לו ולמחשבות שלו יותר מדי מקום, ובעיקר ל ח י ו ת!! רציתי פשוט להביע את הערכתי, והזדהותי. המון בהצלחה בהמשך, מחכה לעוד פוסטים שלך

ריקי91
05/05/19 19:40

היי צוק תודה רבה !! ריגשת אותי מאוד מאוד (: ממש מחמם את הלב. תאמת שעוד לא הלכתי לשום סוג של טיפול אבל שמעתי על cbt אני אחקור על זה. חשבתי לנסות ביופיטבק

ריקי91
ריקי91
התקפי החרדה שלי התחילו בגיל 25 בשנת 2016 חרדה מוכללת אני מאמינה שזה השם.. ומאז אני כל יום במסע בעקבות החרדה. מודה ע...