בת עשרים,מאז שאני זוכרת את עצמי חרדה תפסה מקום ניכר מאוד בחיים שלי,מצד אחד ״שומרת״ עלי מיחסים בין אנשים,מצד שני מקשה עלי לנהל אורך חיים רגיל. בסביבה שלי כולם תמיד ציפו ממני ״לקום על הרגליים״,טופלתי באופן פרטי ובבתי חולים מאז היסודי,לתקופה אושפזתי בגהה,בתל השומר ובבית חולים רעות קיבלתי את הטיפול האחרון שלי במסגרת טיפול בהפרעת אכילה.

למעלה משנתיים שאני לא מטופלת בשום מסגרת.

לפני למעלה משנה עשיתי הפלה בשלב די מאוחר וגם זה צילק אותי והשאיר פוסט טראומה.

אני עובדת שנתיים באותו מקום,חנות נעליים במרכז העיר,תמיד היה לי קשה אבל לאחרונה בשל מתחים גם בתוך העבודה וגם מחוצה לה אני מרגישה שזה בלתי אפשרי מבחינתי,אני בוכה וחשה פיזית את החרדה,בחילות,כאבי בטן קשים,סחרחורות ורעידות בדיבור,עייפות אבל קושי להירדם. לפרקים אני מעשנת וויד,היו תקופות שהייתי מעשנת עד לרמה של עילפון כדי להתנתק באופן מוחלט. עכשיו אני מעשנת אחרי העבודה וזה מקל עלי כשאני עם עצמי בחדר,אבל מנתק אותי באופן טוטאלי שמאוד קשה לי להוציא את עצמי מהבית,או לענות לפלאפון במקרה הקל יותר.

אני מרגישה מאוד אבודה,עזבתי מסגרת בתיכון עקב מצב נפשי,לא עשיתי צבא,בעצם העבודה היא הדבר היחיד שאני מצליחה להחזיק,ואת הזוגיות שלי של למעלה משנתיים. אין לי הרבה חברים כן קשה לי מאוד להיות חברה,קשה לי לגור בתא ולצאת כשאני מפחדת מעצמי במראה,אני מרגישה מאוד בודדה כשאני לא עם הבן זוג שלי ואני לא רוצה להיות תלויה בו. אני מבינה שמצב שבו אני רק איתו פוגע בי,בלי קשר לאהבה הענקית שלי אליו,אני מתמסרת אליו ככ,כשאני אוהבת זה טוטאלי. אני כן מרגישה אהובה אבל חברים מהעבר וויתרו על היחסים איתי כי זה לא הרגיש הדדי,ואני באמת מתקשה בלשמור על קשר,ולפגש פנים אל פנים כי אני חסרת ביטחון ואני מרגישה נשפטת כל הזמן,כל מבט מלחיץ אותי. אני חוששת לפנות שוב לפסיכיאטר כי המצב הזה גורם לי להרגיש יותר חולה. אני בגדול אשמח לדבר עם עוד אנשים שחווים מה שאני חווה. להרגיש פחות עוף מוזר בעולם