היי אור, קראתי את מה שרשמת וזה נשמע ממש כמו שהרגשתי פעם. אני גם כן סבלתי שנים מדיכאונות בגלל אירועים שעברתי בחיים וכמובן עוד אירוע כמו שתיארת ששבר אותי. אני זוכרת שהייתי שבורה ושמרתי לעצמי ואפילו לא הלכתי לטיפול. זה הגיע למצב שלא יכולתי לתפקד בכלל והרגשתי בשיא של התחתית, שזה לא יכול להיות יותר גרוע. ובחרתי לחיות, אבל כמו שאמרת, התחלתי לתפקד כאילו הכל טוב אבל הרגשתי מתה מבפנים, כאילו החיים עוברים לידי ואני לא באמת חייה אותם. אני עד היום לא נוהגת לשתף בכל הסיפור, פשוט בגלל שהתחברתי למילים שלך. בכל מקרה אני זוכרת שהיה בי הרבה כעס ורצון לנקום וכל הדברים האלה בסופו של דבר רק פגעו בי. אני לא יודעת איך אבל בחרתי לשחרר מכל העבר, מכל המקרים למיניהם שלא היו תלויים בי. אני לא אשמה וגם את לא. היום יש לי כלל בחיים, שמה שלא מהווה חלק מהבחירה שלי לא צריך להשפיע על מצב הרוח שלי, אחרת אנחנו כולנו נשתגע כי יש כלכך הרבה דברים שקורים בחיים שהם לא בשליטתנו. היום אני אוהבת את החיים, ואני אוהבת לעזור לזולת. ואני יודעת שכל ה"רוע" בעולם נובע ממקום של בורות. אדם עושה את מה שהוא רואה לנכון באותו רגע. לכל אדם יש את הפוטנציאל להיות הכי רע בעולם וגם הכי טוב. כשאדם בוחר לחיות את החיים שלו לפי יצרים חולפים, תמיד תהיה לכך השלכה על הנפש. צריך לשאוף להיות אדם טוב, כל אחד חי את החיים שלו ויכול לשנות רק את עצמו, לא את הסביבה. המלחמה היחידה של כל אחד מאיתנו הוא עם עצמו, אנחנו יכולים לנצח או להפסיד בכל רגע מחדש. תמיד אפשר לשנות להתמודד בצורה נכונה. אין טעם לחכות ש"משהו טוב יקרה". צריך לעשות טוב, לאהוב ולעזור לזולת. לראות את העולם בחוץ ולאהוב אותו כפי שהוא ולא רק את העולם הפנימי שלנו. להתמקד בטוב, כי יש כל כך הרבה ממנו. אני לא מבקרת אותך, אני הרגשתי בעבר כפי שתיארת. אבל זאת הדרך לשינוי מבחינתי, לא תלוי באף אחד אחר מלבדנו. אפשר לקבל כלים, אבל העבודה היא רק שלנו. (מעולם לא פניתי לטיפול בקשר לדיכאון, אבל התגברתי עליו בשנים האחרונות בכוחות עצמי)

היי. מצטער שאת עוברת מצוקה כזו, אני חווה מצוקה משלי ממקורות אחרים שהשאירו אותי כואב ומפורק בפנים שנים, ותחושת היאוש שבלסחוב מצוקה פנימית שאי אפשר באמת לשתף ככ חונקת. אני לא יודע אם זה רלבנטי לך, אבל יש את ארגון maps שעובד על מחקר וקידום של טיפול ב'סמים' פסיכדלים למגוון בעיות נפשיות קשות. בארץ, במרכז הרפואי באר יעקב אני חושב, עושים מחקר על mdma לטיפול בptsd, ולאור הטראומה שחווית בחו"ל ואולי גם לפני, יכול להיות שיש לזה משהו להציע לך. לדעת שמה שחווינו כילדים, אם זו התעללות או חוויה טראומטית, או בהמשך החיים, חווייה מטלטלת ככ כמו שלך - שלכל זה לא היינו אחראיים ושאנחנו לא אשמים, באופן אישי בשבילי יש פער עצום בין ידיעה רציונלית כזו שברורה לי לבין התחושה של אמת פנימית ורגשית שאי אפשר לתקן. אני אשים פה סרטון של maps שבו יש גם נפגעת אונס שמתארת את הטיפול הפסיכולוגי בעזרת mdma שעברה..אולי בעזרת הפסיכולוגית שלך תראו אם זה מתאים לנסות, היעילות של הטיפול היא חסרת תקדים לעומת טיפולים פסיכיאטרים/פסיכולוגיים אחרים. https://www.youtube.com/watch?v=W9iKx2MKS70&t=29s מקווה שתמצאי דרך להחלים ולצמוח, ואולי בדרך גם קצת פחות לשדר חוזק וכוח ולמצוא את הנוחות או האנשים להראות מולם חולשה ופגיעות. איך שאני רואה את זה החוויה שלך את עצמך כאופטימית ומשדרת חיניות יש בה הרבה מקור לעידוד, שיש לך כוחות וניסיון לאמץ את החיובי...אני לא חושב שאת או כל אדם אחר שסבל מחבטה קשה ששברה אותו אשם אם הוא לא מסוגל לאסוף את השברים ולאמץ אופטימיות, או להפסיק את הכאב..המוח, הנפש, ככ שבירים, כולנו בנויים אחרת ומתמודדים אחרת, אין הבדל בין להאשים אדם שמחלים מריסוק עצם לאט או מהר יותר, רק שענייני הנפש זה ככ הרבה יותר מסובך.