אפרת יקרה, רגעים לא פשוטים פוקדים אותנו בחיים ומצווה עלינו להתמודד עם כל הקושי. יש כאן בקהילה, חברים, אמנם הם וירטואלים, אבל עדיין חברים מקסימים ותומכים שישמחו לתת לך כתף וגם לחלוק את סיפורם - אני מבטיחה לך שאת לא תרגישי לבד כאן אצלנו בכמוני. חיזוק ממני:heart:

תודה לך תמר.לבתי בת ה14 קראתי תמר..היא עכשיו בגיל שמענין אותה בעיקר הרצונות שלה ..וכו. אני מצידי מנסה להתמודד גם על ידי קצת התקרבות לאלוקים למרות שבעבר היתי ממש רחוקה מזה.לא תפילה ולא הדלקת נרות שבת ולא כלום. אם לא יועיל גם לא יזיק.

הכתיבה עוזרת לך? לי ולאחרים הכתיבה עושה טוב. מעניין לדעת עוד אודותחך, מה את אוהבת לעשות, במה את טובה, על שינוי מיוחל.....

הכתיבה עוזרת. גדלתי הבכורה מתחתיי עוד שלושה אחים ואחות . מגיל צעיר היתי עושה עבודות בית כמו אישה כולל קניות ובישול אפיה לכן אני טובה בזה .לא מפונקת . למדתי אחיות כי ההורים רצו ..לא יכולתי ללמוד ביולוגיה מחקר כי לא היתה לי בגרות מספיק טובה וזה בגלל שלא התאפשר להתרכז בלימודים. לא בקריירה בתחום הסיעוד כי בתקשורת בין אישית לא היתי מספיק טובה. זנחתי את העבודה הטובה שהיתה עבור טיפול בבית ובבנות .עוד שזו בת ה14 היתה פעוטה .

יכלתי להיות היום בתפקיד בכיר בתחום .עם שגרת עבודה . זה שגם בעלי לא עזר ולא תמך וכו. אלא רק מרויח טוב ועסוק בשלו תרמו לזניחת העבודה .ביטלתי את עצמי מהבחינה הזו ולא דאגתי לשפר את עצמי כדי להמשיך ולעשות מהעבודה משהו חיובי חשוב ותורם לנפש ולאישיות.

אני יודעת שזה מסר קלישאתי, אבל זה אף פעם לא מאוחר לשנות. אני מכירה אינספור סיפורים על נשים שחצו את גיל 50 ופותחות קריירה שניה או שלישית ומגשימות עצמן. את עשית בחירה שהיתה נכונה לך לזמן ההוא, בעבר. דרך הטבע היא להשתנות יחד עם החיים שמגלגלים אותנו למחוזות ומעצבים את המחשבות שלנו. מותר להחליט שפעם זה היה נכון לך לבחור בנוחות לגידול הבנות ולעומת זאת היום, לאחר שעברת דבר או שניים בחייך, טבעית המחשבה שהגיע הזמן לשינוי כיוון גם אם הוא מצריך ממך לאזור אומץ.
זה רק עוד כיוון למחשבה.. :）