הי מוג'ו אתה כל כך צודק וזה חומר מעולה למחשבה. יש פה אכן כוחות גדולים שפועלים נגד הפסקת העישון וזה תהליך לא פשוט. אחד התותחים הכבדים ביותר שאפשר לגייס למלחמה הזאת זה בדיוק מה שאתה עושה. לחשוב על זה ולדבר על זה. לנסות להבין שפועל עליך כוח שאתה רוצה להשתחרר ממנו. להתחבר לרווח שאתה מוציא מהשינוי הזה. לנשום לרווחה :)

סליחה, אבל ציפיתי לשמוע תשובה החלטית למה באמת מעשנים. אתה גם כותב שלסיגריה יש כוח שכנוע. אני מכבד אותך, אבל תסביר לי איך לסיגריה משהו דומם יש כוח שכנוע? הרי אתה משכנע את עצמך לעשן, אף אחד לא עושה את זה. בכל מקרה, אני לא בטוח שיש מישהו שיכול לתת תשובה לזה.

היי מוג'ו קראתי בשקיקה גם את תגובותיך ובעצם זה מעלה את השאלה- פעם מעשן תמיד מעשן? האם מעשן לשעבר הוא מכור-נקי או באמת משוחרר מנטל העישון? ולדעתי זה תלוי ביכולת ליצר זהות חדשה, ביכולת לסגל דרכי התמודדות חדשים עם אתגרי החיים, ביכולת להתגרש מהמעשן שהיית ולהשאיר אותו מאחור ולצעוד לחיים שאתה באמת רוצה. - כן- לכל מכור לשעבר לניקוטין יש נתיבים עיצביים במוח, סינפסות שברגע שהוא יעשן- הם יידלקו, אבל- זה כמו שיש לך בבית הכנה לצינור מים חמים והחלטת שאתה מנתק אותו ומושך את המים החמים ממקום אחר- אז זה שיש לך את הצינור והוא קיים- זה לא משנה כי ביטלת אותו ולא יעברו בו מים - כלומר- ליכולת שלנו לסגל התנהגויות חדשות וליצור מסלולים חדשים במוח יש השפעה ניכרת על ייבוש הבאר

תודה לך על התגובה. הרי לך דעתי. ההתמכרות אינה לסיגריה, בדיוק כמו שההתמכרות אינה לאוכל משמין. ההתמכרות היא לתחושה הנפשית הטובה (המדומה) שמתקבלת לאחר העישון. הוכח שניקוטין, כמו מזון טעים ומשמין, הרואין וסמי פיצוציות, אורגזמה אחרי סקס ועוד מלא דרכים אחרות מעלים את רמת המוליך העצבי דופמין. ואף אחד לא רוצה לוותר בקלות על ההרגשה הנפשית הטובה. זה רק על קצה קצהו של המזלג, כן. עכשיו תקשיב טוב ! ! ! הבעיה היא לא להפסיק לעשן, אלא להישאר גמולים, נכון? אז תקשיב, מי שהפסיק לעשן לתקופה של מעל חודש חודשיים, חוזר לעשן רק בגלל 2 סיבות. 1. הוא היה במסיבה בבר עם חברים. הכל זרם בסבבה. החסרים הדליקו סיגריה והוא הרגיש פתאום דחף לעשן. למה? כי באיזשהו מקום במוח נרשם שעישון סיגריה עכשיו יעלה את רמת ההנאה. נו, רק סיגריה אחת עם החברה. מכיר? 2. היה לו כסח עם האישה, עם הבוס. היה משהו לא משמח ולא טוב. ובאיזה שהו מקום במוח כתוב שסיריה תעלה את מצב הרוח. מכיר? כי להעלות את רמת הדופמין זה כמו אוויר לנשימה. אי אפשר לחיות בלי אוויר, בלי אושר אפילו אם החיים בזבל. עכשיו אתה מבין למה יש יותר מעשנים בשכבה סוציואקונומית נמוכה? הבעיה שמשרד הבריאות ומדינת ישראל מעדיפים שנמשיך לעשן. כולם עושים כסף על הגב של מעשנים. חברות הסיגריות מרוויחות ממכירת מוצרים. חברות התרופות מוכרות מוצרים. משרד הבריאות רוצה שתמשיך לעשן כי מחלות רבות שנגרמות מעישון מצדיקות את הצקציב שמקבל משרד הבריאות. והמדינה? היא מרוויחה מיסים מכולם. ברור?

שונילי אתה צודק. ההנאה שנרשמת במוח היא זאת שמחזירה אנשים לעשן. אבל זאת לא גזירת גורל שאין לשנות. אפשר לשנות את זה ועוד איך! נכון שזה תהליך ונכון שאנשים לפעמים צריכים לנסות כמה פעמים כדי ללמוד לעשות את זה נכון... אבל בסופו של תהליך כשמשנים את ההרגלים ואת המחשבות האוטומטיות על הנאה מההתמכרות - אפשר לצאת מהמעגל האינסופי הזה ולבנות חיים אחרים מלאי הנאות אחרות. עם הזמן מתחזקים וגובר הסיכוי לא למעוד. זה דורש תחזוקה אבל שווה את המאמץ. כמו כל הישג שמגיעים אליו לאחר השקעה.