חולי פרקינסון עלולים להתקשות בביצוע פעולות יומיומיות שונות, כגון מעברים משכיבה לישיבה ולהיפך. מעבר משכיבה לישיבה בשלבים שונים של היום, ובעיקר בשעות הבוקר המוקדמות כאשר נוקשות השרירים והמפרקים גבוהה (Morning Stiffness), יכול להיות בעייתי ביותר למטופל, עד שממש יזדקק לעזרה חיצונית ליציאה מהמיטה בזמנים אלו. בעבודה עם חולי פרקינסון, מומלץ לפרק את המשימה לגורמים תוך כדי תשומת לב ממוקדת לחלקי התנועה ודרך הביצוע. תרגול ולימוד המעברים תוך שימוש באסטרטגיות תנועה ורמזים חיצוניים יקלו על המטופל את המעבר, ויגרמו לו לבצע את הפעולה בצורה איכותית יותר עד השגת יכולת עצמאית לקימה ללא תלות בעזרה.

אני דואג תמיד לבצע עם מטופלי הכנת הגוף לפעולה. תרגילי הכנה לרצף המלא של מעבר משכיבה לישיבה ייסיעו למטופל להרגיש טוב יותר את גופו, יגמישו את מפרקיו, ויכינו את המטופל לעלייה לישיבה בצורה בטוחה, קלה יותר ומעודנת .מבין שלבי המעבר, השלב הראשון בו צריכים לדחוף את הגוף מעלה משכיבה על הצד עד להישענות על המרפק והאמה יכול להיות הקשה ביותר. הפעולה דורשת תכנון נוירו-מוטורי לעבודת הגוף כנגד גרביטציה וכוח מספק של שרירי הצוואר, הבטן ופלג הגוף העליון. אני נוהג פעמים רבות להביא את מטופלי ליכולת זו דרך תרגול תחילה דווקא במנח הסופי של התנועה, כלומר תוך הישענות על האמה (חצי שכיבה). מנח זה מאפשר למטופל לחזק את השרירים המייצבים והמניעים בדרגת קושי קלה יותר לשליטה.

לימוד הקואורדינציה השרירית הרצויה להתייצבות במנח חצי שכיבה, ולאחר מכן ביצוע התנועה ההמשכית מעלה לישיבה או מטה חזרה לשכיבה, ייתרם משימוש ברמזים טקטיליים שונים כגון פסיליטציות מנואליות (הכוונה ידנית לגיוס השרירים) ורמזים חיצוניים כגון משחק וחווית הצלחה. חולי פרקינסון הסובלים מקיפאון תנועתי גדול ימצאו בשימוש ברמזים חיצוניים בתרגול המעבר כלי נהדר להפחתת תבנית התנועה ההיפוקינטית. בתמונה המוצגת ניתן לראות דוגמה לשימוש ברמזים חיצוניים בתרגול, באמצעות חישוקים, כאשר פעולת ההושטה לחישוק מסייעת לגיוס שרירי איכותי יותר, הפקת תנועה בטווח גדול יותר והבנה של המטופל לרצף התנועות, ומכאן כמובן לשיפור בלמידה המוטורית.