פעם עמדתי על הפודיום! זכיתי במדליות! דיברתי אל אנשים מעל במה, מחאו לי כפיים! אמרו לי וחזרו ואמרו:ואוו! אלופה! כמה את חזקה, גיבורה, הלוואי והייתי כמוך! את מודל לחיקוי! את דוגמא! את מעוררת השראה! זה החמיא. התרגשתי. הרגשתי גדולה, עשירה, חזקה.

אבל לאט-לאט, משהו בי חדל להאמין.זה לא נכון, זו לא כל האמת, לא האמת שלי.יצאתי לחפש, ולראות ולשמוע את התובנה האחרת.

עברו כמה שנים,שמעתי את הרעיון הזה כבר מזמן, אהבתי אותו, שיתפתי אותו, סיפרתי לעוד אנשים.לקח לי זמן להבין שלהיות גיבורה זה סוג של בריחה. ועכשיו אני כבר חזקה ממקום עמוק יותר,עכשיו אני ויכולה לחזור. לחזור לעצמי.

ומהיום אני בוחרת להיות חלשה, כי נמאס לי להיות גיבורה.

והיום אני לומדת, וגם על זה אני צריכה להתאמן,לאסוף, לקבץ את האומץ להיות חלשה.שאדע לבכות שקשה לי, לכעוס כשמכעיס, לזעום כשכבר אי אפשר לי אחרת. להיות חלשה זה ללמוד הכל מהתחלה. לא לימדו אותי. מי שלימד, לימד את מה שלימדו אותו. 

כדאי לי להיות חלשה, כי אז תבינו אותי יותר בקלות, תקבלו אותי, כי גם בכם יש חולשה כזו, גם אתם מחכים וכמהים להבנה ולקבלה הזו.תוכלו לסלוח לי, ואני לא אבזבז את הכוח האמיתי, שיש לי מעט ממנו, לא אסתתר, לא אעמיד פנים. הרבה דברים יהיו יותר פשוטים וקלים. ואני תמיד רציתי חיים פשוטים וקלים .והנה - היום הם מתחילים!