משחקי המושתלים ה 21 במלגה, יוני 2017.טקס קבלת המשלחות  בזירת השוורים במלגה.בתמונה הזו אנחנו מעטים, מעט בודדים, בזירת השוורים של העיר מלגה. אנחנו מתקבלים במחיאות כפיים רמות. במשחקים הבאים, שיתקיימו באוגוסט 2019 בניוקאסל, אנגליה, אני בטוחה שנהיה כבר 20 ישראלים מושתלי איברים. ויותר.

הסיכום: השנה הזו אוטוטו מסתיימת, ובשנה הזו עשה ספורט המושתלים בישראל קפיצה גדולה קדימה, למעלה ובעצם פרץ כבר לכל הכיוונים.היינו מעטים, ששה ספורטאים, אבל היינו המשלחת הראשונה מישראל אחרי 10 שנים של היעדרות.שמחנו בהישתתפותנו, וראינו שיש עוד אנשים ששמחים על ההשתתפות שלנו, תושבי מלגה, מושתלי איברים ממדינות אחרות . זו היתה חגיגה נפלאה ונהדרת, של חיים שמחה, של יכולת נתינה וקבלה עם אנשים מכל העולם. חגיגה של חיים!

אני שמחה ומלאת גאווה!זה ההישג הפרטי שלי, ושל כל מי שהצטרף אלי למשחקי האלו. מי שהצטרף ורצה ליהנות, והצליח, גם להשתתף לזכות. היינו שישה, וחזרנו עם 4 מדליות. זה יחס זכיה מדהים!

ומה הלאה?בשנה הבאה, 2018 ו 2019 שלאחריה, כאשר יש סביבי עוד אנשים שמחויבים לעידוד ספורט מושתלי האיברים בישראל. בזכות חיים, בזכות אהבה לחיים, ועם לשיתוף פעולה בדרך להשגת המטרה הזו. בשביל כל אחד מאיתנו זה התחיל במסע האישי שלו/ שלי. לחיים ולבריאות שלנו,אנחנו שכבר קיבלו תרומת איברים, אבל אלו החיים של הממתינים להשתלות. לתרומות האיברים. החשיבות שלו מתעצמת מול התורים המתארכים של הממתינים להשתלה, לקבלת תרומה. הם ממתינים והתרומות דלות כל-כך.זה מכעיס, זה מכעיס כל-כך!כי התורים האלו יכולים להיות קצרים יותר.הם קצרים יותר בחו"ל, הם יכולים להיות קצרים יותר גם בארץ. אני יודעת שכל מי שהשתתף במשחקים במלגה, כמו גם אלו שכבר הצטרפו אלינו כדי להשתתף במשחקים הבאים ב 2019, רוצה לקחת חלק בעידוד תרומות איברים בישראל בעזרת העלאת המודעות לתחום ספורט המושתלים.

איך זה קורה כבר שנים בעולם ולמה זה לא קורה כאן, בארץ?!בחו"ל כל אירוע של ספורט מושתלי האיברים מעלה את מספר תרומות האיברים!כל ארוע, בכל מקום ובכל פעם!וכאן בארץ? כלום. הרגשה שמתעלמים מאפשרות מבטיחה כל כך.אז בואו נשתמש גם בדוגמא הזו של ספורט מושתלים כדי לזכות עוד תרומות איברים.

מה זאת אומרת דוגמא?כמו תמונה אחת שווה אלף מילים.כל אחד מאיתנו הוא תורם פוטנציאלי. כל אחד מאיתנו יכול להיקלע למצב שבו היא או הוא יוכל להגיד כן לבקשה לתרומת איברים.ואם לפני הרגע הזה תיהיה צרובה בראשנו תמונת השינוי הדרמטי של התרומה, של אדם שלפני כמה חודשים קצרים היה על הסף… וחלש, ועכשיו הוא הולך ונמרץ, הוא שוחה הוא רץ (מרתון לפעמים, באמת!), חותרת בקיאק, רוכב על אופניים ונהנה מהאויר הפתוח, או מתרגל יוגה ופלאטיס, ועולה על עוד הר, נרגע או מתענג בים, או משחקת פטאנק בחברת אנשים, שמחה, צוחקת, מנצחת, זוכה במדלית זהב!

כל אחד שיראה את ההבדל -יבין מיד.יראו את מי שהיה חלש וחיוור ורפה, וחיכה במיטה מחובר לצינורות ולמוניטורים, מחכה למצב הנדיר שבו תרומה אפשרית, ולמצב הנדיר עוד יותר של בני משפחה, של משפחה שתוכל לראות מעבר לצער שניחת עליה פתאום, לראות מעבר לו, ולאפשר חיים לאותה אחת שכבר בקצה התור, לאותו אחד שאוטוטו איבריו האחרים כבר לא יוכלו להמתין, כי מעבר לסף מסויים זה כבר מאוחר מידי, מעבר לסף מסויים הגוף כבר חולה כולו, לא רק הלב, לא רק הכבד, הריאות, הכליה.אנחנו יודעים, זה קורה בכל פעם שמתקיימת איפה שהוא בעולם 'אולימפיאדת מושתלי-איברים' - יש שם הרבה יותר תרומות איברים.  כי יותר אנשים רואים את השינוי שחל בזכות התרומה שלהם, זה פשוט קל יותר, יהיה להם מובן יותר, הם שותפים בשינוי דרמטי כל כך, הם בקלות הביאו אדם חזרה לחיים. יש בהם יותר רצון לקחת חלק בתהליך המופלא הזה שמחזיר אדם לעוצמת גופו, בזכות התרומה שלהם, בזכות הצוותים הרפואיים שיודעים איך ויכולים.כל מי שזכה וקיבלת תרומת איבר מייחל שגם לאחרים תימצא תרומה, ואנחנו מחוייבים לעשות את כל מה שאפשר כדי שעוד ועוד תרומות איברים יתרמו בארץ. ואנחנו עושים כאשר לנגד עינינו יש מטרה אחת בלבד: יותר תרומות איברים.

אני כועסת כשאני רואה איך כאן אצלנו בישראל הפוטנציאל הזה מפוספס ומבוזבז.זה ממש ממש מכעיס.הנה, ממש בימים האלו, מאיה, מאיה קורמן, היא רצתה להשתתף במשחקים במלגה, חותרת בקיאק, ספורטאית ומאמנת חתירה, היא מחכה עכשיו להשתלה בחו"ל, אוספת כסף כדי לממן את תרומת הכליה וההשתלה שלה, כסף כדי להישאר בחיים. היא ספורטאית מדהימה. יצגה את ישראל, מחנכת עוד ספורטאים. עכשיו היא צריכה השתלת כליה שניה. היא והמשפחה שלה סומכים פחות על האפשרויות בארץ, אפשרויות שמתרחקות וקטנות. אז הם כבר בחו"ל, אוספים כסף, תרומות של כבסף עכשיו כד לשלם למישהו שנותן כליה אחת מהשתיים שלו, מישהו שזקוק לכסף. מאיה זקוקה לכליה חדשה. מתחלפים. :-(

זה יכול היה להיות אחרת. אם בארץ היו יותר תרומות איברים. עושה את הזה בחו"ל כי נראה שהתור בארץ ארוך מידי. אנחנו מקווים, שהיא תספיק בזמן. לסיפור של מאיה, ולעזרה כספית מכאן.

אז מה יקרה בשנה הבאה: בעוד שנה מעכשיו יהיו כבר 200 מושתלי איברים ובני משפחות תורמות בהתארגנות ספורט משתלי האיברים בישראל.בתקופת האביב, תחילת הקיץ יהיה  אירוע ספורט, בו ניפגש, נכיר, נתגבש, נשמע על ההכנות למשחקי המושתלים ה 22 שיתיקיימו ב אוגוסט 2019 בניוקאסל.אני מייחלת לכך שלניוקאסל ניצא משלחת של 20 ספורטאים, כשמאחורינו הכרה, ותמיכה, גם כספית, של אירגוני הבריאות בארץ.

בשנה הבאה נצליח לגייס את כל הגורמים הנוגעים בדבר לשתף פעולה למען הכרה בספורט המושתלים בישראל, כדי שיהיו יותר תרומות איברים, כדי שמאיה ועוד נשים ואנשים, כמוה וכמו אחרים, יוכלו לזכות בחיים החדשים והבריאים שאפשריים עבורם, שממתינים להם, בזכות תרומת החיים של מי שתיהיה לו האפשרות הנדירה לעשות זאת.

ואתם, עכשיו שאם כבר יודעים, תיזכרו שיש אפשרות כזו. תספרו בבקשה למשפחה ולחברים.