נניח שאני הולך לחנות לקנות שוקולד, ומשלם בעבורו כמה שהוא עולה. מה הדבר הבא שאעשה? האם אבחר לדבר ולחשוב על המחיר ששילמתי, או שאתמקד בהנאה מטעמו של השוקולד? את הדוגמא הזו אני נותן לא פעם לאנשים שמתמודדים עם מחלה. המחלה היא הרי מצב קיים, וכך גם המחירים שמשלמים במהלכה, אבל מוזר ככל שזה יישמע לכם, יש בה גם רווחים - שאפשר וכדאי להתמקד בהם כמו בטעמו של השוקולד, כי את המחיר אנחנו במילא משלמים.

לאילו רווחים אני מתכוון?

רווחים חברתיים: המחלה יכולה להיות חגיגת יומולדת מתמשכת. לחולה מותר לעשות מה שהוא רוצה. הוא רק מצלצל בפעמון וכל הסביבה מתגייסת. הוא כועס ומייד כולם מקשיבים. הכל קורה בקצב שלו. כל צעד שהוא עושה זוכה למחיאות כפיים סוערות. הוא מקבל אהדה רבה של הסביבה, וזה רווח גדול ומשמעותי.

רווחים כלכליים: אלה יכולים להיות למשל קצבה מביטוח לאומי, הנחה בארנונה ובחשבונות מים, הנחה באגרת רישוי ובתחבורה ציבורית, וסכומי כסף מביטוחים פרטיים אם יש לנו כאלה.

רווחים אחרים: מרשמים לקנאביס רפואי, תו נכה שמאפשר לחנות בכל מקום.

רווחים פסיכולוגיים (שהם בעיניי המשמעותיים ביותר): פעמים רבות מחלה נותנת לנו לגיטימציה לעשות שינויים שחששנו לעשות, כמו להתפטר מהעבודה, או לשנות מערכת יחסים כזו או אחרת. הרבה פעמים סדר העדיפויות של האדם משתנה בעקבות מחלה. רוב חיינו אנחנו לוקחים כמובן מאליו את הזמן שיש לנו, את הבריאות. אבל מחלה היא צלצול פעמון שמודיע ששום דבר לא מובן מאליו, והיא יכולה לגרום לנו לשנות את סדר העדיפויות בהתאם. למשל, להחליט להיפרד ממערכות יחסים סתמיות או להתחיל מערכות יחסים שלפני כן נמנעתי מהן.

הקרדיט שהחברה נותנת לחולים יחד עם היכולת לעשות שינויים מהווים יחד מצע טוב לשינויים פסיכולוגיים. זה משהו שאני עשיתי בעצמי כשחליתי, והחלטתי להיות האדם שרציתי להיות. לפני שחליתי הפחד ניהל אותי והתלבטתי לפני שעשיתי משהו. אבל בגיל 22, כשראיתי מולי את שעון החול ולא היה לי ברור כמה אחיה, התחלתי לעשות הכל בלי לחשוש. וזה מה שאני מלמד היום את המטופלים שלי: להבין שאפשר גם לפעול מתוך גמישות ולקבל את אי הוודאות ואז יכול לקרות נס.

כשהרצפה נשמטת אנחנו מנסים לאחוז יותר חזק. וזה הכי גרוע שאפשר לעשות, כי אין לנו באמת שליטה וההתרסקות יכולה להיות קשה וכואבת. אז מה כן כדאי לעשות? פשוט לחיות. בלי לנסות להיאחז בוודאות מדומה - למשל, לחשוב שנשארו רק עוד שני טיפולים ולגלות שצריך יותר, או להיות בטוחים שתופעות הלוואי מהטיפול יהיו מסוימות ואז לגלות שהן שונות לגמרי.

הרבה אנשים בעולם הרוח מנסים להגיע לאותם רגעים של חוויה של אי ודאות, מה שלאנשים חולים יש בלי להתאמץ. ואני מציע למי שחולה, כמו שעשיתי בעצמי, להתייחס לכל המצב הזה כאל נס, כאל מתנה שניתנה לנו ושאפשר לעשות איתה דברים נהדרים.