כבר הרבה זמן שאני נלחמת אבל נגד מי? יש לי שלושה אויבים, הראשון הוא המשקל, שלא משנה מה אני עושה, הוא ממשיך לרדוף אותי. כל פעם שאני עולה על המשקל, אני עוצמת עיניים ומתפללת, מבקשת שיהיה איזה קסם והמספר הגדול יצטמק לו סתם ככה פתאום. לכמה ימים הוא יורד, (אחרי שחייתי אגוזים לכמה ימים) ואחרי כמה ימים עולה בחזרה אחרי התקפי רעב, מה שמוביל אותי לאויב השני שלי, האוכל. האוכל ואני פעם היינו חברים טובים, והיום? היום אני כבר לא אוכלת בבוקר, גם לא צהריים, אני בעצם אוכלת (אם בכלל) חצי יום. האוכל הארור הזה ומה שהוא עושה לי, כל קלוריה שבו משגעת אותי.

אבל האויב הכי גדול שלי? זאת אני. כל השנאה שלי אל עצמי, כל פעם שאני מסתכלת במראה אני מזדעזעת מחדש, כל השומן הזה על הגוף שלי. הרגליים, שבחיים לא יהיו הרגליים הארוכות הדקות והמושלמות האלה, הידיים, שקוללתי שלעולמים יהיו לי את הידיים הגבריות השמנמנות האלו. אני תמיד תוהה איך זה להיות מישהו אחר, על מה אנשים אחרים חושבים, איך זה לאהוב את עצמך?