מתחילה להבריא ..

לאט לאט מקלפת את הקליפות. מתחילה לראות אור אמיתי שיוצא מסדקי המחלה .

הנזלת ממשיכה בשלה אך משהו בתוכי מתחיל להרגיש הקלה .

משהו מתחיל להתאחד . קול פנימי שמקשקש איתי באיטיות -אם לא היום אז מתי?

מתי תרגישי טוב? מתי תעריכי את מה שיש לך? מתי תגשימי את חלומך?

מתי אם לא היום ??

המעבר הזה של לצאת מאזור הנוחות תאזור ההגשמה..כמה כוחות נפש צריך לזה !!כמה הגוף והנפש חייבים להיות מואחדים למען מטרה נעלה וגבוהה יותר.

בינתיים משכנעת את עצמי שאין יאוש בעולם ואין עליי לפחד . 

הלוואי  ואקבל עוד השראה שתתן לי לצאת לעולם והפעם להגשים את חלומותי ולא לתת לימים רק לעבור.

 בין תה למרק ובין כל ממחטי האף שסיימתי בסופר אני בכל זאת מחייכת:)

חזק ואמץ