היי כולם אותי הפיברו תפס שהייתי בן 32 בשיא החיים שלי וההצלחה ומאז עברו 8 שנים ואני ואני כלוא בתוך עצמי (זר לא יבין זאת ) עם כאבים ותופעותואני צעיר ויפה עצור ודואב כל שניה בחיי 24/7 365 יום בשנה והכי יפה שלא רואים את זה עלי אבל אני מרגיש יופי יופי את הכאב מחלה פיזית שקופה וארורה אני קורא לה ה"הכל כלול של המחלות "אז אין לי קרחת ואני סובל יותר מכל חולה אחר שאני מכיר מה לא עשיתי מה לא ניסיתי ואני מדבר לשני הכיוונים בסוף הבנתי שהכי טוב לסבול בשקט ולתפלל למותי כל יום שיגיע נשמע אגואיסטי נכון ?אני לא ראוי , קשה להיות נטל , התנתקתי התרחקתי התקררתי אני מרגיש כפוי טובה אני חלש ותשוש וכואב ולא נעים לי לחיות ובכול זאת אני חי המצאתי עצמי מחדש אני עובד בבית מהכיסא "עובד" על מי אני עובד אהבתי לאשתי וילדי זה מה שמונע ממני להרוג את עצמי אהבתי את החיים שהייתי בריא לא היו לי תלונות הכל היה טוב גם עכשיו כואב אפילו שאני מקליד כאן להתרגל ולחויות עם זה לא  קל אבל לשנוא ולשפות את עצמך ולהשוות איך הייתי אז ומה אני היום רק  לוקחת אותנו למתה אז הינה אני היום חי לצד ובתוך הכאב לא שופט עצמי יותר חיי את הרגע מסתפק במה שיש גם ככה אין לי כוחות לכלום אני לא ישן לא אוכל לא מבלה לא נהנה אך אני כן יוצר ועושה ומעביר את הזמן בלהשתדל להפיק את המיירב מכל סיטואציה מבלי להכאיב לעצמי