אוף.....

כתבתי בלוג וכשניסיתי לצרף תמונה הכול עף. כתבתי על כאבים ש"עפים" מהגוף, אך לא התכוונתי שהפוסט יעוף...

כפי שכתבתי בפוסט שאנסה לשחזר עכשיו - תקלות מאתגרות את הסיבולת שלנו....

אחרי 9 שנים של טיפולים מגוונים בכאבים הכרוניים של הגוף שלי (כך קראתי להם בשפה הישנה), כשבכל פעם היו לי ציפיות ואכזבות, קרה לי נס. הקול הפנימי שלי אמר לי "אל תקראי לתחושות כאב, תקראי להן אי נוחות". וכך עשיתי. אחרי 9 שנים של סבל מכאבים כרוניים בעקבות נזק עצבי מפריצת דיסק כפולה (כתוצאה מתאונה), שיניתי את היחס לכאבים והם פחתו. זה נשמע הזוי, לכן התחלתי לחקור מה גורם להפחתת הכאבים. זה קרה לפני 3 שנים. קראתי המון מאמרים, מחקרים מדעיים וגם שמעתי הרצאות. קיבלתי תשובות מדהימות לתחושות שלי, אפילו נפגשתי עם אחד המרצים (הרצאות על המוח) שהתרגש לשמוע את מה שסיפרתי, אך המנהל העסקי שלו הדף את הניסיון שלי לשיתוף פעולה על מנת לקדם את הרעיון ולהפוך אותו לשיטה.

נעזרתי בבת המדהימה שלי שיש לה מלא חברים בפייסבוק ופרסמה שאני עורכת מחקר, והגיעו אלי אנשים עם מיגרנה, כאבים בכרסולים, כאבים בכל הגוף, חריקת שניים ועוד. התקדמתי והפכתי את מה שקרה לגוף שלי לשיטת טיפול קצרת טווח עם תוצאות ממש טובות. המשכתי לבסס את הגישה שלי וכיום יש מחקרים חדשים שבאחד מהם נכתב, שממש מגוכך שלא עובדים בגישה כזאת. כך שאין לי צורך לגייס היום מדען שיבסס את השיטה.

חזרתי לתפקוד מלא, אני ממשיכה לפתח את השיטה, עובדת בשיתוף פעולה עם מטפלים נוספים על מנת להעמיק את הידע ולהפיץ אותו. מבלה זמן איכות עם הנכדות שלי, מבשלת ארוחת שישי למשפחה, מבלה, עובדת ומה שפעם קראתי לו כאב עף ממני. יש אחרי מאמץ גופני תחושות לא נעימות. הנזק העצבי בגופי מדבר. אני מקשיבה ונותנת לו הההכול. העיקר שיעוף ממני....

בינתיים נהניתי מהיכולות החדשות שחזרו לתפקוד היום יומי שלי ואף אתגרתי את עצמי ויצאתי למסע מיוחד במינו להודו. הבטיחו לי סוס פוני שיעלה אותי במעלה ההימליה אל אחד היעדים במסע. למרגלות ההר, כשיש רק שביל אחד שמוביל אל הכפר שנמצא במרחק של כשלוש שעות טיפוס, המתין לי פרד ענק, ואחרי שהדף אותי ממנו ונחבלתי בפנים מהמכה שהכניס לי בלחי, נותרתי עם אופציה אחת: לטפס ברגל. במעלה שביל עיזים מחליק, כשגבר צעיר עוזר לי מקדימה ובעלי תומך מאחור, הגעתי אל היעד. קיבלו אותי במחיאות כפיים וזה היה מאוד מרגש. מאז אני יודעת שאין מצב שלא אצליח לכבוש יעדים. בחודש הבא אני יוצאת למסע למצרים. הכול אפשרי. אני ממשיכה להגשים חלומות.

אתמול אמרתי לידידה צעירה שקצת נחלשו לה האנרגיות בעקבות תכניות שלא התממשו כפי שרצתה ועודדתי אותה שבכל גיל אפשר להמציא את עצמך מחדש. מותר לנוח ולחשוב על המחשבות (מטה-קוגניציה), להסיק מסקנות ולהמשיך. תמיד להמשיך.

כך גם אנחנו, חברי קהילת כמוני שסובלים מכאב, אל תתקבעו, סטגנציה גורמת לכאב. לכו קדימה, כל אחד לפי יוכלתו. והכי חשוב - תאמינו שניסים קורים!