שלום לכל הקוראים היקרים שלי.

בחברה שלנו המושג "פגיעה עצמית" מתקבל כמשהו חריג וקיצוני. אם נזכור שבהרבה סרטים אמריקאים מראים סצנות בתוך בתי חולים פסיכיאטרים ששם יש מטופלות במצב קשה ששורטות את עצמן והגוף שלהן מלא בצלקות. החברה לא מודעת בכלל לעניין של פגיעה עצמית, הם מרחיקים את המושג הזה לכת מעצמם, זה מעשה של אנשים חולים בנפשם או בשפתם חולי נפש.

זה כמובן חלק מהסטיגמה, כי תחשבו שיש לכם בן משפחה שפוגע בעצמו או מתנהג בצורה לא מתורבתת, ותשבו איתו לשיחת נפש כדי להבין מאיפה הדברים נובעים, או מה המקור שלהם, ישר ישתנה בכם משהו, או שתתחילו לחשוב עליו חיובי או שתרחמו עליו ותבינו שהוא במצב נפשי לא טוב. 

אנחנו נוטים להסתכל על החיצוניות, רואים מקרה חריג, ישר זורקים משפטים: "צריך להרוג אותו" "הוא צריך להירקב בכלא" וכדו'

אולי המשפטים האלה נכונים לעיתים, אך אנחנו נוהגים לזרוק אותם בלי חשבון או מחשבה כלשהי, זה כבר נהיה סלנג, רובנו חושבים שיש לנו כבר תואר במשפטים ואנחנו כבר יכולים לשבת על כיסא השופט ולהכריע את דינו של האדם.

אז לעינייננו, למה אנשים פוגעים בעצמם? איך אפשר לפגוע בגוף של עצמנו? אלה שאלות חשובות ומי שחווה פגיעה עצמית יבין וירגיש, השאר ינסו להבין אך לא ירגישו במה באמת מדובר, עד שהדבר לא נכנס לרגש, ההיגיון לא יחזיק הרבה זמן מעמד.

מה בעצם קורה לאותו אחד שפוגע בעצמו בזמן הפגיעה? מה מביא אותו לרגע הפגיעה?

אני אתן הקדמה קטנה, יצר של פגיעה עצמית בדרך כלל מגיעה עם אופי מסויים, או שהאדם נולד ככה או שהילדות השפיעה על האופי, יתכן שמדובר בהערכה עצמית מאוד נמוכה שגורמת לשנאה עצמית ואז לפגיעה עצמית.

פעם חוויתם כעס אדיר על העולם ועל עצמכם? פעם הרגשתם שלא מבינים אתכם עד כדי סלידה? פעם הרגשתם שנאה עצמית חזקה? פעם הרגשתם מזה להיות חסר שליטה ופשוט לפגוע ביקר לכם, בעצמכם? פעם הרגשת מזה לא לסבול את עצמך עד עמקי נשמתך? פעם הרגשת כישלון אדיר? ויש עוד הרבה שאלות כמו אלה שבסוף מביאות לפגיעה עצמית. אני מאמין שאלו לא הסיבות היחידות, וזה לא תמיד מדובר באופי מסויים, אני דיברתי על הנורמה, על היום יום, לא על מקרים חריגים שבהם בנאדם פוגע בעצמו.

אפשר להגיד שאחד הסיבות העיקריות לפגיעה עצמית זה עניין הסבל הנפשי שמגיע לרמות בלתי נסבלות שעל ידי פגיעה פיזית באיזה שהוא אופן מביאה הקלה לאלה הפוגעים בעצמם.

לסיכום, ההתמקדות שלי היא באוכלוסיה עם אופי פוגעני שהגיע איכשהו, כשהרגש מציף בצורה קיצונית תיתכן דחף עז לפגיעה עצמית, אני מדגיש שלא מדובר בפגיעה על מנת למות אלא פגיעה לשם פגיעה.