גלגולה של דמות - בספרי "המשרפה של ללי" ישנה דמות בשם - גברת "אני מתה". גברת בשנות ה-90 לחייה, זקנת הקיבוץ, המבשרת על מותה הקרב השכם והערב ואיש אינו מתרגש ממנה.

דמות האב הסנילי מהסרט "תשכחי את פריז", היווה השראה לדמותה של הגברת.

בסצנה מהספר בה ללי נאלצת להסיע את הגברת חזרה לקיבוץ, הגברת מכריחה את ללי להצטרף אליה ב"שיר הכביש" (בשל השימוש בו, שילמתי לאקו"ם) - אבי ז"ל למד את השיר בהיותו נער וחבר בתנועה הנוער הציוני ברומניה, ודיקלם אותו באוזניי עשרות שנים לאחר מכן...

להלן הסצנה מהספר:

ללי נכנסת למחלקה לטיפולי דיאליזה, עולה על רמפת המשקל וסוקרת את המטופלים. חלקם נוחרים בקולי קולות, אחד מתעסק במחשב נייד ו... עיניה של ללי נחות להפתעתה על גברת "אני מתה", אף היא מחוברת למכונת הדיאליזה.

"הצילו, הצילו, אנשים! אני מתה!" מדקלמת "אני מתה" את המנטרה הקבועה שלה. האחות לילה מנסה להרגיעה על ידי כך שהיא מלטפת את כף ידה וטופחת על כתפה. "זה הסוף שלי, הסוף שלי, אתם שומעים? תקראו ל—"

ללי ממהרת לצאת מהמחלקה. "זו ללי. ללי זֵלמן," היא עומדת בגבה לכניסה ומשוחחת בלחש בטלפון שלה, "תקשיבי, אני כאן מחוץ למחלקה," היא מגבירה מעט את קולה, "מחוץ למחלקה, כן. לא, אני לא יכולה להיכנס כי... לא משנה. רציתי לשאול אם את יכולה לקבוע לי מועד חדש... מה? אבל זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר לך, אני לא יכולה להיכנס!"

היא מתחילה להתרחק בצעדים אטיים מהכניסה למחלקה, כשהאחות לילה נעמדת בפתח הדלת וטלפון בידה. "הנה את!" גוערת בה לילה, "למה את מתקשרת אליי אם את כבר כאן? יאללה, תיכנסי, אין לי את כל היום."

ללי מנתקת את השיחה ומשתרכת אחרי לילה בחוסר חשק. "גברת אני מת— גברת הופמן לא מגיעה לכאן בדרך כלל בימים זוגיים?" ללי מבררת.

"בדרך כלל כן," עונה לילה, "אבל היא החליפה לאי-זוגיים כדי שתוכלי להקפיץ אותה חזרה לקיבוץ."

"מעולה." ממלמלת ללי ומציצה לעבר המחלקה. גברת "אני מתה" מנופפת לה בהתלהבות...

בתום הטיפול ללי וגברת "אני מתה" יושבות ברכבה של ללי, בדרכן חזרה לקיבוץ. "אני מתה" מתבוננת מבעד לחלונה.

"הך פטיש, עלה וצנח, כבישי בטון, בחול נמתח," היא מתחילה לדבר, כמעט לעצמה.

"מה? אמרת משהו?" ללי מעיפה בה מבט מהיר.

"עורי שממה, דינך נחתך, אנו באים לכבוש אותך," גברת "אני מתה" ממשיכה בשלה.

"אני מצטערת, אין לי כוח ל"שיר הכביש" עכשיו, אז—"

"אני מתה" מגבירה את קולה ומדקלמת בהרבה פאתוס - "הך פטיש, עלה וצנח, כבישי בטון בחול?..." היא מביטה בללי, מחייכת וממתינה שתצטרף אליה.

"נמתח," עונה ללי בחוסר חשק...

"עורי שממה, דינך נחתך, אנו באים לכבוש?..."

"אותך," מסכמת ללי בשמחה מזויפת, "יופי. ממש... נפלא!"

לרכישת עותק מודפס:

https://www.steimatzky.co.il/גליבטר-אדלר-אורלי/המשרפה-של-ללי.html

לרכישת עותק דיגיטלי במחיר מציאה:

https://indiebook.co.il/shop/המשרפה-של-ללי