מה שווים כל התרגילים שבעולם בפרקינסון אם אנחנו לא מצליחים לקבל חיוך מהמטופלים שלנו? לעתים, הוצאת חיוך אצל חולה פרקינסוני היא משימה חשובה בטיפול בדיוק כמו שיפור תנועת הגפיים, שיפור היציבה, שיווי המשקל או תבנית ההליכה. חיוך הוא הבעת פנים הנוצרת על ידי מתיחת השרירים מצידי הפה ומסביב לעיניים, והוא דרך תקשורתית חשובה לביטוי הנאה והרגשה טובה, מהטיפול הניתן באותו רגע או מכל חוויה אחרת אשר תתרחש במהלך היומיום. כמטפלים בפרקינסון, אנחנו רוצים לראות את המטופלים שלנו מחייכים ושמחים, בשל כל היתרונות התרפויטיים של תחושת שמחה וסיפוק. אתגר לא פשוט.

ההפחתה בחיוכים בפרקינסון יכולה לנבוע מאיטיות מוטורית כללית אשר מתבטאת בהיפומימה, היעדר של הבעות פנים. ירידה בפעילות שרירי המימיקה (הבעה) מובילה לחזות מונוטונית ("פני פוקר") ואיבוד ערוץ תקשורת בלתי מילולי חשוב, דרכו ניתן ללמוד על רגשותיהם ומצב רוחם המשתנים. בעיות הדיבור והיעדר הבעות הפנים מהוות מגבלה קשה בתקשורת בין החולים לאנשים אחרים. החולים ממעטים לקיים מפגשים חברתיים מפני שהם מרגישים חסרי תועלת בשיחה, והדבר גורם לתסכול רב ובידוד חברתי.

טכניקות לשיפור ההבעה יכולות להשתלב בכל טיפול פיזיקלי ולשמש ערך מוסף לתירגול הפיזיותרפי. מחקר חדש שהתפרסם במגזין Journal of the Neurological Sciences בחן את הישימות של גישת שיקום להיפומימיה בפרקינסון אשר התמקדה בהיבטים שונים של עיבוד רגשי להבעות פנים וכללה תרגילים לכל חלקי הפנים, גירוי טקטילי לשיפור תחושה עמוקה של הפנים, זיהוי רגשות בפנים של אחרים וחיקוי רגשות המבוטאים על ידי אחרים. המחקר מצא כי לתוכנית מסוג זה יש את הפוטנציאל לשפר את יכולת ההבעה של חולי פרקינסון. המחקר השווה בין שתי שיטות שיקום שונות, כאשר קבוצה אחת התאמנה לפי DVD וקבוצה שנייה קיבלה גישת שיקום פנים הוליסטית יותר, אשר כללה טיפול במגע לשיפור התחושה העמוקה. החוקרים מצאו כי הגישה השנייה מובילה לתוצאות טובות יותר במדדי UPDRS-3 (סעיף 19) הבודק את הבעת הפנים של החולה.

תוצאות המחקר מחזקות את הרושם כי מעבר לתרגילים אקטיביים, טיפול לזיהוי תחושתי ומסאג' פנים מעלים את המודעות לשרירים הפנים, ולהערכתי יסייעו גם לשיפור עוצמת ואיכות הקול אם נשלב תרגילי נשימה, מתיחות, תנועתיות לשרירי הפנים ואברי ההיגוי. המטופל לומד לנשום עמוק יותר וחזק יותר, לומד להניע את השפתיים, השיניים, הלשון והלסת בדיוק מופרז כדי לעצב ולשגר את הצליל בכל חלק של כל מילה. המטופל לומד למקד תשומת לב בחלקים שונים של פניו ופיו ומתבקש להגזים בעיצוב התנועות כדי להבליט הבעותיו.

אני ממליץ לכם לעבוד עם המטופלים על שיפור המראה הכללי של הפנים באמצעות תרגילים המחזקים את שרירי הפנים וכמובן לעסות ולבצע תרגילים המגמישים את הפנים. המטופל יכול לבצע תרגילי פנים מעולם המשחק והדרמה לדוגמה. בקשו ממנו לגלם שחקן ולתרגל הבעות פנים משתנות, כגון הבעות ליצניות או מופתעות המותחות את פניו לכל כיוון. שלבו הבעות פנים יחד עם הפקת קולות אחרים מקולו הטבעי, כגון בכי, צחוק, נהימה וצעקה. התרגול מחזק את תחושת המודעות הדרושה באזור הפה והפנים כדי שפני המטופל יבטאו משמעותיות ורגשות ברורים ברצונו להעביר מסר לזולת.

למחקר המלא:https://link.springer.com/article/10.1007/s10072-015-2421-9