עוצם עיניים ולא יכול להבין איפה אני נמצא הגוף כבר מזיע מכל הזמן הזה על המיטה, מכריח את עצמי לקום להתקלח לקום לעוד יום עבודה.חוזר לבית וכבר אף אחת לא מחכה לי, היא עזבה אותי, ואני שואל בשביל מי עכשיו אני נלחם ? בשביל מה אני נלחם, כי אני שקוף אני לא חי.היא הכירה אותי אחרי הפוסט טראומה שהייתי בשלבי סיום עם ההתמודדות והיא הוציאה אותי מזה, היא האדם הראשון שנפתחתי אליו שדיברתי איתו על זה, הכנסתי אותה לתוך הלב ושהייתי קם עצוב הייתי נלחם בשבילה היא הייתה המטרה .ושאין אותה אז המטרה נעלמה, ואין לי כח להילחם בשביל עצמי, אין לי רצון לזה.