שנה עברה מאז שהם הגיחו לאוויר העולם שלי בחזרה הפחדים השדים הרוחות ומה שבניהן  

אני עושה הכל ובכל דרך אפשרית כדיי שיניחו לי לחזור לשלווה ולשקט שלי אבל הם לא מוותרים עקשנים כמו פרד 

אני לא נלחמת בהם אני מכבדת אותם אבל הם לא מכבדים אותי . 

מין מערכת יחסים חד צדדית שכזו , כמו חלק משאר מערכות היחסים שחוויתי בחיים רק שאותן הצלחתי לשחרר ממני 

מהן הצלחתי להמשיך הלאה ופה ... כלום כשזה  משתלט זה משתלט בכל הכח ולא מרפה . 

אז בכל יום מחדש אני שואלת את עצמי : 

אין דרך חזרה או שסתם אני לא מוצאת אותה ?  מי שהבטיח כי ירידה לצורך עליה מה ? הוא שקרן  ? 

אני משתגעת ? יותר לא אהיה שמחה נקי וטהור ? 

והיי רגע אני עוד רווקה ... יש מישהו שיוכל לאהוב אותי ? להכיל את כל השיט הזה אם הוא לא מתכוון ללכת ? 

והכי קורע אותי איך אני אהיה אמא ? איך אני אגדל ואלמד מישהו משהו על החיים כשבעצם אני נכשלתי ???

בימים האחרונים אני פשוט מבינה שאולי לעולם אני לא אדע להכיל את החיים האלו והכי "מצחיק " שאני כל כך מפחדת מהמוות שבעצם גם אותו אני לא יכולה להכיל ... אז מה נשאר לי ? 

לנוע בין הטיפות של הטוב והרע עד ש.... ? 

יום אחד להיות סבבה יחסית ויום אחרי לא לרצות לצאת מהמיטה שם הכי בטוח לפעמים .. 

להגנתי יאמר שאני לא נלחמת בשדים ברוחות ומה שבניהן אבל אני נלחמת על החיים שלי  אני בוחרת להאמין באמונה שלמה 

שכן מגיע לי טוב , שאני אחראית עליו לגמרי וכשאני אחליט באמת לקחת אחריות על החיים שלי אז הם יסכימו ללכת . 

אבל אז הם באים שוב בכל כוחם ומרוקנים אותי משלי !!