שמי יהודית וייס, בת 55 גרושה + בת נהדרת בת 28

הובחנתי באפריל 2016, יחסית בגיל מאוחר.

מתחילת האבחון החלטתי להיות גלויה ופתוחה עם כל העולם.

לא נלחמת "נגד", אלא "בעד" ! בעד האתגרים שצפויים לי !

החלטתי לקבל את המחלה ולהתיידד איתה ואף נתתי לה שם: "טרשית נפיצית".

החלטתי לומר תודה שלא חליתי כשהייתי צעירה ויכולתי לחיות כמו כל הצעירים. 

בשנה האחרונה למדתי להכיר את עצמי ואת גופי, מחדש.

באחד הפעילויות שעמותת "הבית" ארגנה – בית פתוח לאומנים חולי טרשת נפוצה, קיבלתי השראה והתשוקה ליצור חזרה במלוא עוצמתה אחרי 35 שנים שלא יצרתי.

חזרתי לאהבתי הישנה – אומנות, ציור ופיסול. התחלתי לעבוד עם פימו כדי לאתגר את המוטוריקה ביד הימנית שנפגעה וגיליתי שזה תורם לי לתחזוקה הנפשית.

עבורי, עבודת היצירה תורמת לרגיעה, לביטוי עצמי ולסיפוק רב. ההישגים שאני מגיעה נותנים לי כוח ומעוף ללמוד עוד על עצמי.

חזרתי גם לאהבתי הישנה, ציור, רישום ואף פיסול.

הטרשת גרמה לי לעשות שינוי בחיים ולשנות סדרי עדיפויות.

לא צריך לרחם, צריך רק הבנה.

החיים לא נעצרים, הם רק איטיים יותר

וזה לא מונע מאיתנו להנות מרגעים שמחים