אני כבר לא יודעת מה לעשות.הבחירה המגוחכת שלי להישאר בחיים מראה שוב ושוב שהיא טעות. וזה הגיוני בהתחשב בזה שכל הקיום שלי הוא טעות.כבר חשבתי שהנה, אני מצליחה לטפל בעצמי, מצליחה לעבוד כמה שעות בשבוע מבלי שזה יגרום לי ליותר מידי התקפים.ביום הראשון של העבודה שלי (לא עבודה רצינית אבל היי, הם התעלמו מהשלוש שנים שחסרות לי בקו"ח כי החלטתי לא לכתוב "התחרפנתי") במרחק כמה מטרים ממני, אנשים התחילו ללכת מכות. היה דם וצרחות ואנשים רצו לכל מקום, בקיצור היה בדיוק אחד מאלפי התרחישים שרצו לי במח כשהלכתי לעבודה.  ואתם יודעים מה קרה? במצבי לחץ כשהם לא לחץ שאני מייצרת- אני מתפקדת מעולה ורק כשהכל נגמר אני מקבלת התקף או נשרטת יותר. והפעם? כלום. חיכיתי להתקף, לחוסר יכולת להירדם, למחשבות טורדניות ולא, לא היה. כבר עמדתי להכריז על עצמי כ"בריאה"!ואז זה קרה, ממקום אחר לגמרי, התחלתי להבין שעם כל הכבוד לניצחון הקטן שלי, את הביטוח לאומי והבנק זה לא מעניין.אין לי מספיק הוכחות לזה שאני מטורפת אז אני צריכה להמשיך לשלם ביטוח לאומי ובהתחלה הייתי שמחה שלפני ההפרעה עבדתי קשה ואני יכולה לממן את הביטוח אבל... הכסף הזה עומד להיגמר והחובות מתחילים לגדול.אני לא ממש רואה סיבה לחיות עם חובות על זה שאני חיה אם אני בכלל לא רוצה לחיות.המעט כסף שאני מצליחה להרוויח לא באמת מכסה את זה. כבר העברתי לעו"ש את כל החסכונות וה"פנסיה" וכל דבר אפשרי והמצב שלי מתדרדר רק מההבנה שאני לא אצליח לצאת מזה. לפחות לא בחיים.הגעתי למצב שכשאנשים מגעילים מציעים לי כסף תמורת "תעשי לי נעים" אני באמת שוקלת את זה.(אל תדאגו, אני לא מצליחה לפגוש אנשים סתם ככה ובטח שלא זרים ברכב באמצע שום מקום)אני לא יודעת מה לעשות יותר.ואני יודעת שעשיתי דברים רעים בחיים שלי אבל... אני פשוט לא חושבת שכל מה שאני עוברת מגיע לי.