מה עושים במצב כזה? שאין על מי לסמוך והרגשת הלבד הזאת הגעתי למצב שאני מתביישת לצאת מהחדר שלי שקרובי משפחה באים כמ השמנתי מכל הכדורים של החרדה ואני נגעלת מעצמי ולא יכולה להסתכל על עצמי במראה לא יוצאת למקומות לא יכולה לעבוד בגלל החרדות האלה מחשש שאני פתאום אקבל את זה בעבודה ואף אחד לא יבין מה עובר עליי ועצם העובדה שאני לבד בעבודה ומרגישה לא מוגנת ואם חס וחלילה יקרה לי משהו ואלף ואחד מחשבות רעות וברגע שיש חרדות אני לא מתפקדת ומזיעה ומה עושים הם הצבירת חובות לביטוח לאומי עקב זה שאני לא עובדת ואין לי מאיפה להביא להם את הכסף כי אני לא עובדת בכלל ואין מצב שבגיל שלי (27) אני אבקש כסף מההורים הם גם לא נרתמים לעזור לי בזה כי כביכול אני הבאתי את עצמי למצב הזה לטענתם וזה הכי כואב שגם אין לי גב אין לי אחים גדולים אני הכי גדולה בבית ובת יחידה הבנים לא מבינים אותי בשיט וצוחקים על המצב שלי שאיך נהייתי ככה שפעם יצאתי והייתי הכי שופעת חיים ועכשיו ככה מתבודדת והם פתאום יוצאים ומבלים מה שפעם היה ההפך אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה אבודה כאילן מחכה שמישהו יציל אותי אבל אף אחד לא בא אפילו חברים שהייתי מלווה להם כסף בכל צרה שלהם ולא ביקשתי את הכסף חזרה וגם לא החזירו עלק ״חברים״ שאני צריכה את הכסף עכשין הם מפנים גב ופתאום אין להם גם אני לא יכולה ללכת לבן אדם ולדרוש את הכסף בחזרה כי אני מתביישת שיראו אותי איך השמנתי לא רוצ שידברו עליי מאחורי הגב אפילו לעשות ספורט באזור שלי אני מתביישת שלא יראו איך נהייתי וירכלו עליי אני דווקא בגיל הזה קיבלתי את זה שזה גיל שצריך כבר למצוא בן זוג לחיים ולהביא ילדים נידפקתנ ואני במצב הכי מייאש שיש ואני לא רואה שיש לי מוצא מה אני יעשה תעזרו לי בבקשה