היום אני פותחת את העיתון ויש משהו חדש "גיליניה", אותה התרגשות כאשר יש איזה סיכוי מנצנץ באופק, הפעם הסיכוי יגלוש ישר לקיבה במקום להינעץ באלימות לשריר או להחליק בדקירה צובטנית מתחת לעור. אנחנו אנשי ונשות הטרשת כולנו מהווים קבוצת ניסוי עצומה ומלאת תקווה. אז התרופה האוראלית הזו אמורה להוריד את רמת ההתקפים ב- 54% במקום ב- 30%. נו. שוב תקווה, שוב המתנה לאישור, שוב נשמע על איזו תופעות לוואי מוזרות ובעיקר נספק לגופנו עוד כימיקלים מפוקפקים, שאף פעם לא נדע אם בגללם/בזכותם יש לנו רק התקף אחד בשנה ולא שלושה או אפס ואולי אם לא היינו עושים כלום המצב היה נשאר בדיוק אותו דבר. כמה טוב שיש טרשת וחברות התרופות יכולות להרוויח סכומים בלתי נתפשים על תרופות שאולי, באחוזים מסויימים, משפרות במשהו, וגם לא בטוח, ואין ממש הוכחה, את מצבי הפרטי. העיקר שהבורסה חוגגת.