אז אחרי השבת האפלה משהו שעברה עליי, הגעתי לכמה תובנות מהותיות בחיים שלי.דבר ראשון הגעתי לתובנה שהחברות שלי עם אם א' היא לא אמיתית, היא חברות מתעללת.כבר עברתי חברות כזאת בעבר ואני יודעת איך מתנהג אדם שמתעלל בך רגשית, הוא ירמוז בכל הדרכים שהכל מתנהל לפי מה שהוא מחליט,אם יתקשר מתי שנוח לו, יפגש מתי שנוח לו, יתרחק כשלא יהיה נוח ויתקרב כשיהיה לו רע ומעל הכל אדם מתעלל ישתמש בסודות שלך נגדך.זה בדיוק מה שקורה לי איתה, בהתחלה עוד אמרתי אולי זה בגלל העבודה ויש לה חיים משלה וזה בסדר לא להיות צמודים כל הזמן, אבל מפעם לפעם הבנתי שזה לא נובע מכל מה שחשבתי, הבנתי שהיא לקחה החלטה שהיא מסדרת אותי לפי החיים שלה ואיך שבא לה.היא לא תיזום שיחות, לרוב היא מסננת אותי ולא חוזרת אליי, כבר כמעט חודשיים שלא הייתי אצלה כשבהתחלה היינו כל היום ביחד, וביום שישי כשיצאנו לבלות התפוצצה לי הבועה בפנים.בלי בושה היא עשתה שימוש בתכונת אופי שלי כדי לפגוע בי, היא יודעת שאני רגישה ושאני מושפעת מאוד ממה שאנשים אומרים ועושים ומסיבה לא ברורה היא פשוט התחילה להקניט אותי ולעקוץ אותי בלי הפסקה.היום החלטתי לשחרר אותה, אני לא אתן לעוד אדם להתעלל בי בצורה כזו.בפעם הקודמת שילמתי מחיר נפשי כבד מאוד על הפגיעה ההיא ואני לא מוכנה לשלם את אותו מחיר שוב פעם.הפעם אני אקח את ההחלטה לידיים שלי ואני אסיים את החברות הזאת.

התובנה השנייה שהגעתי אליה היא שהחיים שלי הם בידיים שלי.איך שהחיים שלי יראו הם פועל יוצא של ההחלטות שלי והפעולות שאעשה כדי לקדם את עצמי.את התובנה הזאת קיבלתי במהלך שיעור על זקנים במכללה, מהשיעור הזה הבנתי כמה חשוב שלאדם תהיה משמעות בחיים שלו.החלטתי לא לוותר לחיים שלי ולא להיות קורבן שלהם.אני אעשה הכל כדי לנסות ולהצליח.